נשבעת לכם שצחקתי, ועוד איזה צחוק.
כמעט כמו הבכי שלי.
צחוק נמשך ונמשך ללא רסן וגבול. ולרגע או שניים היה לי טוב.
טוב בלי רע, טוב לא ציני.
טוב באמת- טוב.
ואני חייכתי.
ומתוך זווית החיוך, בצבץ קול ילדותי ישן ששכחתי כמותו זה זמן
רב.
ובעודי ספק מחייכת ספק צוחקת, ספק לא מבינה מאיפה ולמה, הקול
המוכר נופץ והיה לשברים חסרי ערך אל מול אמת חרישית ושקטה
שקרעה את לבי באורך פלאי וקסום ללא רעש מיותר,וכבר הספיק הצליל
העמום לקלקל שמחתי ונמוגה.
עוד לפני שידעתי לזהותה ולמצוא את שמה ורק בדיעבד, כאשר נזכרתי
שלא עוד, וכי נעלם החיוך המתוק מבעד שפתיי ידעתי- צחקתי אז,
צחקתי.