"משקיף, כמו מרפסת של בית, על מה שארצה...
  משקיף על שמו של אבו אל טייב אלמותנבי
  הנוסע מטבריה למצרים
  על סוס השיר..."
                     [מחמוד דרוויש, "ואת צילי
                      אראה בא ממרחקים"]


שנינו יודעים: היום אין סוסים עוד
פעם מילאו שוליהם הדוהרים את היכלי השיר
היום אולי רק הברברים בשובל המדבר נושמים
את אבק פרסותיהם
ורק צליל הכסף נחלם באורוות המפוארות
ובעיניהם של מהמרים

ברור אפוא: גם אני לא מתחרה את הסוסים
לא רץ ולא נלאה
גם בנטות ימיי אני מעדיף
לחשוב מאשר לזכור
להסיק במקום לדעת
מגופו של עולם לחתור אל אורו -

וללכת
ללכת בעקבי השיר
שבנעוריי הלך בעקבותיי
אל כל אשר יפנה

מוטו, שורה שנייה: אבו אל טייב אלמותנבי נחשב לגדול
המשוררים הערביים בימי הביניים.