נווד אני בעיירה, מחפש אותך,  היחידה.
עובר מרחוב לרחוב ומדלת אל דלת,
את מרכולתי מציע לכל גברת.
הן בוחנות את ה"סחורה" ומציינות איזה הערה.
כנראה שגם הפעם המוצר הוא פגום, אולי מכוער ואפילו סתום.


ממשיך לנוע בתוך המעגל ואותי איש לא יגאל.
לא יודע מהו שמך ומעולם לא שמעתי את קולך.
אך יודע שאותך אזהה ברגע שאראה.
הרי לך חיכיתי כל חיי, אהובתי, מאור עיני.


לעיתים נפתחת דלת לרווחה ובליבי מתחילה לקונן התחושה,
אולי הפעם זו את?
אולי מצאתי את האחת?
אבל מה אכזר הוא הגורל, סותם עלי את הגולל.
לרחוב אני מושלך ותרמילי אחרי נשרך.


לאחר שנים רבות בהן אותך אני מנסה לגלות,
חודר לליבי החשש שאני כבר נואש,
אולי אותך לא אמצא כי את יציר דמיוני,
ולמצוא אשה כמוך זה לא מציאותי.


ובעודי מהרהר על העבר, היו הרבה הזדמנויות, אני נזכר.
לכולן סירבתי את מרכולתי למכור,
ומבית לבית המשכתי לעבור.
עודני משוטט ברחוב, מצפה תמיד לטוב.
וכל  פעם שנפתחת דלת חדשה, אני כבר יודע מה התוצאה.
נווד אני בעיירה, מחפש אותך, היחידה...