יפעת בן-נון / חוטים |
את פורמת את האריג
חוטים חוטים,
עד שלא נשאר דבר.
אולי את יודעת.
אולי את מבינה.
אולי את לא.
את מחפשת לכאוב
מתוך הפריחה,
לפרוח
מתוך הכאב.
את רוצה הכל,
ולא מאמינה.
בקשי לעצמך
כל אשר תרצי
האמיני בזמן
תני לחוטים לרקום עצמם
בריקוד הציפיה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|