נחישות
נחיש נולד בלי יד ועוד בלי יד
עד בלי די ידיו לא עומדות לצידיו
כל זאת ועוד-
אין כיסו מרשה לו להשיג בחורות
ולא בשל שידו אינה משגת אותן-
חשבתי שמהשורות הקודמות הבנתם
מה הולך ומה לא!
בושות אתם עושים לי!
נחזור לנחיש-
בבוקר יבש בשנת דריוו"ש
יצאת ביתו,without כלימתו,
והחליט לבדוק מה לא בסדר איתו,
כיוון שידיים יכולות להיות חיסרון,
ומכאן שחוסר ידיים יכול להיות יתרון:
אין הוא ימשש בנות בניגוד לרצונן,
אין הוא יבנה רצונות בניגוד למימושן (=הממשי)
(או אם תחפצו- האפשרי).
נחיש הסתובב בעירו תר אחר גוף
שייענה לדרישותיו (הלא-גבוהות, אגב)
מה כבר דרוש? מעט כחוש,
מעט מנוש, מעט לבוש והרבה רצון כיבוש.


פרק 2 -הבורשה והכלימה
בורשה נולדה כליל השלמות לחלוטין
כל מי שראה אותה רצה לומר: "אנ'לא מאמין"
מתוקה הייתה בילדותה, חמודה הייתה
בשלב החיביון שלה, מקסימה בנעוריה, ובקשר
לאחר מכן איננו יודעים. סליחה.
בורשה:
"מי יתנני אהבה, שלידה ארגיש כליל השלמות,
מלכת המושלמות,
נסיכת הביצה,
נמאס לי מכל הפסאודו-מושלמים שמקיפים אותי יום וליל,
בעיקר ליל,
ומנסים לכפות את בינוניותם עלי-
אני צריכה צפרדע!"
-----מלבד כסות המלבוש, ואולי חיספוסו או טעמו הייחודי,
אין לו דבר שיכול לעמוד בפני עצמו,
בייחוד כאשר הוא בבגדי יום-הולדת.
יומולדת זו יכולה להיות והנה שנויה במחלוקת,
אך אל נרחיב.-----
יצאה לה בורשה לרחוב, אגב- גם
בבוקר יבש בשנת דרייו"ש- לחפש
לה את המעוות האולטימטיבי, שיגרום לה להרגיש
לידו כליל השלמות.


3 -נחישות וכלימה, מי מו ומה  
הם נפגשו.
טוב, זה היה ברור, אז החלטנו בהנהלה (או וועדה, או איך שאתם
רוצים) לקצר תהליכים, לא לאחר את המוקדם ולא למרוח את הפואנטה
יותר מדי, אפילו שהיא לא ממש ברורה לנו. ימים יגידו. גדי יגיל
יגיד. לפחות לא רצינו שעד המפגש של נחיש ובורשה יהיו הרבה
שורות שטוחנות מים. אז בבקשה, נחיש ובורשה:
(שניהם מילרעים בשם, אגב)
כשראתה בורשה את נחיש מתקרב,
מיד הפך ליבה לא שליו,
מכיוון שדי מרחוק היה ניתן להבחין ביתרו/חסרו
נו, כי גדמים מתדלדלים התדלדלו מחולדתו.
בורשה נפעמה, נתחלחלה ונתלחלחה בעוד קרב אליה בחיר ליבה
העתידי
(אולי) (עדיין אין לנו מושג, תראו מזה) (כהן).
גם הוא קלט אותה מרחוק, שלמה וזוהרת שכמותה. כפי שנאמר על
שכמותה, "אחת כמוך יכולה לגרום לבן-אדם לחשוב מחדש
על כל החיים שלו." והוא חשב. וגם היא חשבה.
שאולי, כי אולי, ואולי, גם הוא היה די בסדר.


IV יפה שטיפה לחכמים, ולגנבים-שבעתיים
פרק כנראה אחרון

אין כמו חסמב"ה, לתפוס שלווה. ישבו השניים בשרידי המערה
החשמלית
שכעת הפכה לבית קפה שמוכר גם גלויות ושאר מזכרות לתיירים
מתחנחנים-
ושתו קולה. בורשה שתתה מכוס זכוכית דקה וקריחה (= קרירה +
לחה),
ועזרה לנחיש לשתות את שלו מכוס דומה בעזרת קש. כבר אז נראתה
הסיטואציה, מילה שאנחנו משתדלים למעט בה, כתחילתה של ידידות
ואף חברות {אין לנו מושג!!} מופלאה.
בורשה, מונולוג:
מעולם לא הרגשתי כה לחי, נחיש כה אדיב הוא אלי,
פניו כה יפות, גדמיו כה דוחים, הלוואי ולעד נהיה מוצלחים!
הוא גורם לי להרגיש כמלכת המושלמות, נסיכת הביצה, אלת המודל,
אני נמלאת גאווה בכל פעם שאני מביטה בגדם מתדלדל
(לא חשוב באיזה צד).
הלוואי שהוא חושב עלי את אותם הדברים, כי אז נחיה לנצח יחדיו
ביחד
together מאושרים, אני ארגיש מלכה מושלמת לידו הנחות הכעור,
והוא ירגיש טוב שמושלמת כמוני נמצאת איתו באותו הסיפור!
איזה כיף! כמה רופף! ומה בכלל הוא חושב?...


טוב, אז קודם לא היה הפרק האחרון
נחיש, אומר:
איזה יופי! איזו שלמות! אני ממש רואה אותנו ביחד,
למשך ממושך. היא לא נרתעת מלהביט בגדמי- היא נהנית להסתכל
בהם!
היא מוצאת בי עניין!
ראבאק! אני איתה באותו סיפור!
המשך
יפים החיים של בורשה ונחיש, חיים של אושר משותף האחד בצל קורת
השניה ולכפיה, חיים של חיבוקים ונשיקות, ואף שניסיונה המיני של
בורשה עשיר למדי, אין הם (היא?) מוצאים לנכון לגעת בנקודה לעת
עתה. מלבד זאת, רבים וטובים לא מצאו את הנקודה, ובל נשכח
שלנחיש יש בכל זאת חסרון כלשהו בענייני מישוש ומימוש פנטזיות
הקשורות במישוש הכרחי. אבל: כל זה לא מפריע להם לבלות אחה"צים
שלמים ביחד. למעשה, הם למדו להכיר כה טוב אחד את השני, עד שרוב
חיי החברה שלהם פונו לטובת זוגיותם- בורשה נטשה את כל 114
חבריה האחרים, ובקושי מתראה איתם, ונחיש נטש את שני דגי הזהב
שלו, וסביר להניח ששניהם כבר נפטרו מחמת רעב/גדר. הזוג המאושר
בשמיים, אך מתחת לפני הקרקע מתחילות לצוץ בעיות...


בעיות
1. בעיות מספרים
דיברנו על נושא המין, נכון, אך לא פתרנו את הבעיה. בורשה רגילה
הייתה לחיי סקס סוערים גם אם לא ממלאים, ונחיש רוצה ככל האדם,
ולאט לאט החלו מספרים, פה ושם, אך בעיות טכניות יש לרוב.

2. בעיות תפוקה
עד אותה תקופה הייתה בורשה דואגת לנפק לפחות שלושה אקסים
מיתולוגיים להחריד בשבועיים, וכבר חודשיים שאין כלום! 114
חבריה וחברותיה של בורשה דורשים אקשן, ומשלא מקבלים- כל מין את
מינו -מחליטים, כהרגלם של בני אדם, למצוא אשם לכאורה ולפרוק
עליו את כעסם.

3.בעיות תנועה
לנחיש קשה עכשיו לנוע. כן, תנועה. הוא קשור, אתם מבינים. בכיכר
העירייה. לעמוד מטופש שזה שיצר אותו קרא לו "החלודה לא ישנה
שנת חורף", או משהו מעין זה. נחיש קשור וזה די לא נעים לו.
מסביבו המון זועם של 114 איש ואישה, חלקם מחזיקים בלפידים,
אחרים צוהלים בלעג לרש קטוע הידיים. לינץ' קרב ניתן להסנפה
באוויר, בעוד אדם מבוגר קרב למקום על בהמה עלובה למראה.


המפגש הגורלי
"תודי בזה, בורשה, הנכה חנק אותך בכל הזמן האחרון. הוא לא עזב
אותך לשניה אחת, ואת הרי היית עוזבת אותנו כל 4.66666666667
ימים! כדי להוציא אותך מהמצב הזה, אנחנו עומדים לגמור את מה
שהטבע התחיל, להשמיד את הייצור המעוות שאת ואולי עוד כמה
רגשנים בקהל קוראים לו "אהבת חייך"! הביאו אלי את הגרזן!"
(טוני).
שום קול מלבד זעקות האימה של בורשה לא נשמע. רק מי שהיה ממש
קרוב לנחיש, טוני למשל, היה יכול לשמוע את צפצופי החרדה
המקוטעים שלו. טוני רכש לעצמו מבט של מנצח ויודע-כל באותן
שניות ספורות בהן הניף את הגרזן, והנחית אותו על צווארו של
נחיש. נחיש איבד את ראשו, שהתגולל כעת על האספלט של כיכר
העירייה. גופו נפל דומם לאורך העמוד האומנותי.
כמויות לא ברורות של תדהמה היו פזורות בקהל, שלא הבין אם הוא
ממש נמצא שם. קראס, אחד מהאנשים שעמדו בקהל, הביט בלפיד הבוער
שהחזיק בידו, אותו לפיד ששינה את משמעותו בהינף גרזן, ואז
השליכו בשאט נפש, וגרם לשריפה הגדולה ביותר מאז שנת תרצ"ג.


פרק אחרון
הבחור המבוגר הסתובב עם בהמתו ברחבי ההריסות של העיר הזימתית,
הדוחה, האפוקליפטית לפני ועכשיו גם אחרי EVER.
הוא נאנח, ביידעו כמה שהוא שונא את תפקידו, נקש בחוסר רצון
באצבעותיו ונעלם.
הכל קם לתחייה. תחיית המתים.
הבודדים שהיו חיים עוד לפני כן זכו לכושר תעופה וזיהוי מיידי
של דגמי משאיות, רק על פי רעש המנוע.


אפי לוג, לא הפי אנד
בורשה נפלה לזרועותיו של נחיש, מתייפחת, כשלפתע קלטה משהו
מוזר. זרועותיו? היא חזרה שורה אחורה. כן, זרועותיו, הנהן
נחיש. "אני האדם האחרון שנרצח בדם קר לפני תחיית המתים, אז אני
והבל קיבלנו משאלה כ"א. אני ביקשתי ידיים תקינות".
בורשה חשבה וחושבת עד היום על מהות, משמעות וכדאיות העניין
בהתייחס לכוונתו המקורית וגם לעניינים שלא היו בשליטה. בכל
זאת, מדי פעם היא נותנת לנחיש למצוא לה את הנקודה, עכשיו כשהוא
יכול וכל זה.