זה קטע מיומן של שכנה שלי שיפרה. זאתי אוהבת לאכול הרבה
ולפטם את עצמה, וכל פעם היא מבקרת אצלי ושואלת אם יש לי משהו
טעים לאכול ומחסלת לי ת'מקרר. לפעמים אני גם מכין לה משהו
לאכול ביחד, או שאני מביא לה משהו מלמטה, ואז בתמורה היא מוצצת
לי. ישראל, היא אומרת לי אז, הקישוא שלך הכי טעים בעולם! היום,
אחרי שחזרתי מביקור במוסך, הבאתי לה משיפודי ארנבי של שבי
שווארמה במלאווח, היא הכי אוהבת, ואחרי שהיא גמרה למצוץ לי היא
הביאה לי את הקטע הזה. אמרה לי שיצא לה ממש כמו סיפור ואם אכפת
לי לפרסם את זה אצלי בדף. אמרתי לה שמה פתאום, אין בעיה,
ודווקא מוצא חן בעיניי הקטע מאוד. אז תיהנו לכם, ולא לבלוע.
תגובות לשפרה אפשר להשאיר כאן.


שלוש בבוקר. אני לא מצליחה לישון. הבטן שלי מנגנת פסבדולה,
והצירים של המיטה מעוררים סימפוניה לכינור, כשהכנר מנגן עם קשת
ששני המיתרים שלה קרועים, והוא עצמו אחרי בקבוק וודקה. לא
מספיק זה, הקצוות של קנגורולה (ככה אני קוראת לה) מתחככים
בברזלים ונצבטים (כמו דודות מאוד זקנות הם צובטים), ומשתפלים
עד לרצפת הפורמייקה המחוספסת והקרה. שלוש בבוקר. אני חולמת על
עצמי במיטת מים סגולה וגדולה בצורת אשכול ענבים, כששני גברים
שריריים, אקזוטיים ושחומים מנופפים מעלי בעלי קוקוס גדולים,
וחולבים לתוך פי מפירות גן העדן שלהם, ואני שוקעת לתוך קרנבל
מתוק של תותים בקצפת וקרם שוקולד שמימי. איי קרמבה... איי. אבל
בינתיים הקצוות של קנגורולה לא מצליחים לעמוד כנגד החוק שגילה
ניוטון, ואני מוצאת עצמי מתגלגלת טראח-צ'יק על המרצפות. אוי.
לאט לאט אני קמה. (יש לי שיטה מיוחדת - אני מכווצת ומנפחת את
קנגו, מנפחת ומכווצת, שואבת ומשחררת, עד שהברכיים שלי מקנות
להן אחיזה ברצפה, ואז עם הידיים, וקצת תמיכה מהפומלות, (והו,
אילו פומלות משובחות!), עוברת למצב של כריעה. משם - יד אחת
למיטה, עם היד השנייה מרוממת את קנגו ואת הציצקס, מחזיקה עם
הברכיים (מרימה אותן קצת), היד השנייה לארונית, ועם הידיים
מתרוממת לאט לאט עד למצב של זקיפה גמורה. קצת כושר אף פעם לא
מזיק.) לפני שאני ניגשת לנוחיות כדי להרגיע קצת את החבלות, אני
צועדת במרץ למטבח, פותחת ת' מקרר, מוציאה: 1 בגט ארוך ופריך, 1
מיונז, 2 מלפפונים חמוצים, 3 עגבניות חריפות כבושות בחומץ,
וחזה עוף שנשאר מארוחת עשר (בלילה). אופן ההכנה: חותכים את
הקצוות של הבאגט משני הצדדים, וחותכים את הבאגט לאורכו. מורחים
שכבה נדיבה ועשירה של מיונז. את החמוצים חותכים כל אחד לשלוש
רצועות ארוכות ומסדרים אותן לאורך הבאגט ברווחים. את חזה העוף
חותכים גם כן לרצועות ארוכות, ואותן מסדרים בין רצועות
המלפפונים. את העגבניות שמים, בלי לחתוך, שתיים בקצוות ואחת
באמצע הבאגט. סוגרים ומהדקים, ובתיאבון. ככה זה, אני אוהבת
לאכול, אבל אוהבת שהכל יהיה מסודר שם למטה. עכשיו בשלושה ביסים
ענקיים אני בולעת את הבאגט, מקנחת בכוס חלב 5%, תוקעת גרעפס
עסיסי, וניגשת לשירותים.

באמבט אני לוקחת מהמדף קרם ז'אנל דה-ז'אוול להרגעת כאבים,
ומורידה את החולצה. עכשיו אני עירומה מול המראה, מתכופפת עד
לברכיים ומורחת עליהן קצת קרם. מורחת קרם גם במרפקים, בכתפיים
ובצלעות. עכשיו אני לוקחת שמן תינוקות ומושחת את הקצוות של
קנגורולה כדי כשהם משתפשפים בברזלים של המיטה זה לא יכאב. השמן
עושה לי להרגיש טוב, ואני מורחת את כל קנגו ואת כל השדיים בשמן
תינוקות. עכשיו אני עירומה ומרוחה בשמן נוצץ על כל הגוף. אני
מביטה בקנגו שלי העגולה והיפה ונדלקת. רגע, רגע! בא לי רעיון
אדיר. אני ניגשת לחדר שלי ומביאה את הטייפ, מנגנת את הקסטה
החדשה של מורי סימון, כוכב עולה. איך הוא שר: ' את היחידה
בשבילי, שמנמונת שלי, את היחידה שאני באמת אוהב, ואני אשאר
לצדך את כל הרגעים שאפשר להישאר לצדך, הם כמו מתנה, את היחידה
שלי, שמנמונת שלי, היחידה שאני באמת אוהב, וכל הרגעים לצדך הם
כמו מתנה, אלה שלא חסרי תקווה ונואשים..'. (חופשי). ואני
מענטזת לצלילי המוזיקה והמילים מול המראה, ומדמיינת שאני
רקדנית בטן במועדון לילה מפואר, וכל הגברים רוקדים לפי
המוזיקה, מוחאים לי כפיים ומדביקים לי בין החזייה והתחתונים
שטרי כסף נוצצים. אבל בינתיים אני שוב נהיית רעבה. אני מכבה את
הטייפ והולכת נחושה למקרר במטרה למצוא שם משהו טעים. והנה, מה
יש במקרר?? עוגה!!! עוגת גבינה עם קצפת ודובדבנים ופצפוצי
שוקולד!! אני אוספת את כל המגש וניגשת לספה. מה יש בטלוויזיה?
אני מדליקה את המכשיר ומתחילה לזפזפ. ארבע בבוקר. ערוץ האופנה
- הדוגמניות האלה רזות כמו גפרור, אנורקסיות, לא אוכלות כלום
בטח, איך הן יכולות? בכלל, הן חושבות שהציצים הקטנים שלהן
שנדבקים לעור ממש, עוד יפים. איככככסס. איזה גבר עם כבוד ירצה
אותן בכלל?! אני מעבירה לנשיונל ג'יאוגרפיק, יש שם תכנית על
פילים. חיות מקסימות. גדולות, שמנות ומהודרות הן מתהלכות בבטחה
עצומה בעדרים עם אימהות פילות ופילונים, בשלווה מופלאה מחליקות
בנחת, כמו על רולרים, אל עולם אחר ומופלא.. מקסימות. אני
מעבירה לערוץ 8. תכנית על גוף האדם. איזה יופי! מראים איך
המזון נבלע בפה, נלעס ונטחן, יורד בוושט עד לקיבה, והמיצים שלה
מעכלים אותו ומפרקים אותו לחתיכות קטנות קטנות. תחושה פנימית
אומרת לי להעביר לערוץ 2 ואני מעבירה. אוז!!! בשידור חוזר
בארבע בבוקר!! ממתי ערוץ 2 התחילו לשדר אוז בארבע בבוקר??!
(ממתי באמת?) הכי אני אוהבת את אדביזי. גבר כל-כך אלגנטי,
אינטליגנטי, עם הארדקור איטלקי ששומר על הטמפרמנט מבפנים ונותן
לו לפעול בשיקול דעת, בחוכמה, ובמרץ. גבר שחור וסקסי, עם
עיניים מהממות, והכלי שלו, בכלל נפלא. אוי. הוא עושה אותי
חרמנית האדביזי הזה. אני לא מצליחה להתאפק וחוזרת לחדר שלי,
מוציאה מהמגירה את הדילדו השחור העבה והארוך שלי (אדי אני
קוראת לו), נשכבת במיטה ומתחילה להחדיר אותו לתוכי בתנועות
קצובות שהולכות ומתגברות, מתחזקות והולכות, מהירות יותר
ומגרות. אוי. אוח. אוח. אוייי. אוחחחח! זהו, גמרתי. עכשיו סוף
סוף אפשר להירדם.
לילה טוב יומני היקר.