שניר זלמן / האודיסיה לאומלל |
שנפשו חפצה לה בשיר.
אז פרש דף רופס
וידו הוא קילמס
וכתב וכתב למכביר.
לאחר ניסיונות מרובים,
לאלף את כותב הקווים.
בגרונו ייאוש עלה
כי כתיבי הקללה
העלו למסכן רק כזבים.
אמר: "לא אכתוב עוד בטוש,
כי עם זה יוצא רק קשקוש".
אקדחו אז גרר
ועל דף הנייר
הניח ראשו התשוש.
"ועכשיו נכתוב שיר של צדק!"
צעק, ולחץ על ההדק.
על הדף המסכן
מוחו התרוקן
וזהו.
מוסר ההשכל: תעשו חמוצים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|