"סליחה, כמה ביצים יש לך?"

זה היה בצהרי יום שלישי. שבועיים לפני כן קיבל ידידנו סודרי
מכתב המורה עליו להתייצב בלשכת גיוס, ומאז הוא היה מלא התרגשות
משום הדברים שסיפר לו ידידו סוויצ'ר. הוא שמע על השטיחים
הכתומים בכניסה, על הוילונות הכבדים, על החדרים חסיני, הרעש
ועל הרופאים הסימפטיים.
סודרי שאל את סוויצ'ר על טיבם של רופאים אלו וידידו סיפר לו
ש"הם אוהבים למשש".
"מה הם אוהבים למשש?" שאל סודרי בעודו מצחקק כנערה צעירה.
"תנחש" ענה סוויצ'ר והניח את ידו על ירכו של סודרי.
"דניאאאאלוש!" נשמעה קריאה מלמטה.
לפתע סבתא של סודרי וסבתא של סויצ'ר פתחו את הדלת. לסבתא של
סודרי היה צינור ביד.
"יש לנו משהו לספר לכם" הן אמרו. "תפסיקו מייד!"
סבתא של סודרי פתחה את הצינור וציננה את היחסים.
סודרי חזר למציאות ומצא את עצמו בבדיקה הרפואית. הרופא נכנס
לחדר וראה את סודרי. "אוי, אה, שכחתי משהו על האש" הוא אמר
ויצא.

בינתיים, בתוך חדר הנראה כאילו הוא בתוך פרמידה חלולה וחשוכה,
מצאו את עצמם שני בחורים.
"אמרתי לך לא ללחוץ על הכפתור ההוא" אמר גלגה ומישש את רצפת
החדר. "לאיפה הגענו? אני לא רואה כלום".
אקסל הדליק גפרור שמצא לפני שנתיים במחסן. "זה נראה לי כמו חדר
הנראה כאילו הוא בתוך פרמידה חלולה וחשוכה".
"צודק" ענה גלגה.
"אני יודע, אני טוב בזה".
"סוף סוף משהו שאתה טוב בו".
"בין השאר. אני גם יודע לסגור תריסים".
"איש רנסנס".

לסודרי שוב היה פלשבק. הוא נזכר שהוא וחברו סוויצ'ר תפסו את
סבתותיהם יחד ב...הרופא חזר לחדר. "כנראה שאני אצטרך להתמודד
איתך" אמר הרופא, ופניו הראו כאב. "תוריד את התחתונים".
סודרי הוריד את לבניו וחייך. הרופא שם שכבה של כפפות ושלח את
ידיו. "סליחה כמה ביצים יש לך?" שאל הרופא ופניו לבנים.
"מה זאת אומרת?, שתיים - אתה בוודאי רואה שהשמאלית יותר נמוכה
מהימנית!".
"ככן, כן, הבחנתי בזה" גימגם הרופא.
"יופי" אמר סודרי. "אתה יודע שרוסיה אף פעם לא כבשה את דרום
אפריקה?" הוא שאל את הרופא.
"בוא נחזור לנושא הביצים". אמר הרופא במהירות. סודרי בהה בו.
הרופא הרים את מבטו שוב. "צר לי שהטעתי אותך, זאת הייתה האצבע
שלי. ידידי, יש לך רק ביצה אחת". "לא נכון!".
"כן נכון".
"אתה אומר את זה רק כי אני מרוקאי"
"לא נכון, אני בכלל שונא אשכנזים! תראה מה הם עשו לדרעי!"
"נכון, איך שהם פגעו בדרעי המיסכן והכניסו אותו לכלא אחרי שגנב
רק 155 אלף דולר! פשוט בושה".
"לאאאאאא" אמר הרופא  "הבית משפט השמאלני העליון אמר שהוא גנב
רק תשעים ושמונה אלף שקל ועשר אגורות"
"זונות" זעק סודרי. "הוא משתדל לגנוב הרבה ואז אומרים שהוא גנב
פחות. אשכנזים שמאלנים"
"לא משנה, עדיין יש לך ביצה אחת".
"לא!".
"אני מצטער, אבל כן".
"טוב" אמר סודרי והלך הביתה.

אנחנו מצטרפים לידידינו, כבר בתוך החדר החשוך.
"למה לחצת על הכפתור בכלל? אני לא הייתי לוחץ עליו במקומך" אמר
גלגה, שלא אהב להיות תקוע בחדר חשוך בלי דלתות.
"כל הכבוד, רוצה מדליה?".
"כן".
"טוב" ענה אקסל ופישפש בכיסיו.
"נו".
"רגע".
"נו".
"שניה. נודניק".
"נווווו" אמר גלגה כשהוא מקפץ למעלה ולמטה.
"סורי, נגמרו לי"
"בן זונה".

סודרי פתח את דלת ביתו בעזרת ידית הקסמים וברך את סבתו.
"סבתא" הוא אמר לסבתו. "דוקטור צ'יצ'יאשווילי אמר שיש לי רק
ביצה אחת. את יכולה להשיג לי אחת עם הפרוטקציות שלך?, הילדים
בבית הספר יצחקו עלי".
"הם כבר צוחקים עליך חמודי".
"סבתאאא!".
"נו, אתה לא יכול רק להתאבד או משהו?"
"ניסיתי, לא עובד לי. יש לי פחד גבהים"
"אז תקפוץ למטה. אין שם גבהים"
"סבתאאאאאאא!!"
"טוב, טוב, אני הולכת" אמרה סבתא, ויצאה למסע לחיפוש הביצה.

באותו הזמן, בתוך חדר חשוך..
"אם לא נצא מפה בקרוב, אנחנו נמות מחנק, או מרעב" אמר אקסל.
"אם אתה מת מחנק, אני מתכוון לאכול אותך" ענה גלגה והניח יד על
בטנו המקרקרת.
"רגע, אני חושב שמצאתי פה עוד כפתור"
"לא! אל תל-" זעק גלגה.
היה הבזק של אור, והם מצאו את עצמם בתוך ארמון, מוקפים באוכל
ואוויר.
"-חץ" סיים גלגה, "בסדר, אז על הכפתור הזה היה לך מותר ללחוץ.
אני לא מבין מה האובססיה שלך עם כפתורים. אני לא הייתי לוחץ
עליהם כל הזמן"
"כי אתה לא רואה מספיק סרטים על סוכני אפביאי סובייטים"
"הגיוני"
"אני גם יודע איך רוצחים עם סכין יפנית ואיך עוברים שדות
מוקשים בלי נעליים"
"כן, אבל אם הייתי רואה דובני אכפת לי, כמו כל אדם מתורבת היית
יודע שפילים יכולים להציא קרן אור מהפופיק שלהם ואם הם וורודים
הם יכולים גם לדבר"
"אני חושב שזה חד קרנים והפילים היו בבננות בפיג'מות"
"זה מה שהם רוצים שתחשוב".
"הממ, אני רואה פה עוד כפ-"
גלגה קפץ על אקסל והדף אותו אל הקיר.

במשך שלוש שנים טיפסה סבתו של סודרי על הרים וירדה לואדיות.
היא הסתובבה בג'ונגלים שכף רגל של חייזר לא דרכה בהם. יום אחד
היא הגיעה לכפר אפריקני נידח בבוליביה, שם היא פשטה על העיירה
השלווה של הקניבלים בחיפוש אחר הביצה, תוך כדי כך היא עוברת על
כל זכר בעיר, עד שהיא הגיעה לזקן העיר, שבמקרה גם ידע עברית.
"הו גברת נכבדה, אנא אל תיקחי את ביצי"
"וכי למה לי?"
"בנבואתינו העתיקות מסופר על אם אימו של ילד הביצה. נובא שיום
אחד אני אתחרה איתה בתחרות שיא השיאים. אם תצליחי להתקיל אותי
תקבלי את ביצתי ואני אגלה לך איפה יש שק פורמלין נפלא בו תוכלי
לשמור את כל הביצים שאת אוספת. אך אם לא את תעזבי מייד את הכפר
הזה, ולא תחזרי לכאן לעולם."
"בוא"
"ובכן, זוהי תחרות של שיאים. אני אנקוב בשיא ואת תשיבי עליו"
"מאיפה הרעיון המפגר הזה"
"אמרתי לך, מהנבואה. תהיי בשקט. אני מתחיל.  קרטיס סאביל
ואישתו קאתלין חצו הכי מהר את האוקיינוס השקט בחתירה בשניים".
"ובכן, הפטרייה הגדולה ביותר היא פטריית העץ ממין ריג'ידופרוס
בטטוס והיא גדלה מתוך עץ בוקיצה יבש במכון המיקרוביולוגיה
הלאומי באנגליה"
הזקן ראה שמולו עומדת תחרות קשה, אך הוא לא ויתר " הפסוק הארוך
ביותר בתנך הוא פסוק תשע בפרק ח' ובו ארבעים ושלוש מילים
המתארות את ממלכת פרס"
סבתא התכוננה להנחית את המכה "מאראתון כיסא הנדנדה הארוך ביותר
נמשך ארבע מאות חמישים ושלוש שעות וארבעים דקות. שיא זה נקבע
ע"י רוברט מק'דונאלד במאירפוסה קליפורניה מהארבע עשרה במארס עד
השתיים עשרה באפריל אלף תשע מאות שמונים ושש. נה." סבתא גכחה.
הזקן קרס על הרצפה "נצחת. השק מאחורי הספה. רק תדעי שאם ילד
הביצה ינגס בבשר התמידי כשהוא רטוב, עולמנו יחרב" הוא אמר,
ומת.
סבתא בעטה בו כדי לוודא.

כמה שעות לאחר מכן, בארמון נידח במונגוליה...
"אתה יודע מה?, אני די נהנה להיות פה אלוהים. כמובן, להוריד
גשם ולהפסיק אותו יכול להיות עבודה קשה לפעמים, אבל לפחות אני
מקבל את כל הבתולות שאני ארצה" אמר גלגה אל הגשם לאקסל מלך
המוגולים.
"רואה? הייתי צריך ללחוץ על הכפתור ההוא לפני שלוש שנים"
"באמת עבר כל כך הרבה זמן?"
"ככה זה כששולטים על ארץ קטנה, הזמן טס. דרך אגב, מתי טסט?"
"מתי שהמורה שלי לנהיגה יגיד"
"אתה אלוהים. תאיים עליו"
"גרר"
"לא עלי, עליו. ולא ככה"
"טוב. אני יעשה לו גררר רר ר"
"רק על תשכח להכניס קלאץ לפני כן"
"אני אף פעם לא"
"מעביר להילוך הנכון כשצריך?"
"מה פתאום, אני תמיד ברוורס"
"מצויין. תמשיך כך ותגיע רחוק"
"לא, אני אגיע ההפך מרחוק אבל לא קרוב, קרוב זה רק העדר רחוק
אני אהיה כאילו במינוס של הרחוק"
"אני מבין. בצד המדומה, מעין כוח דלאמבר שכזה"
"אפשר לומר. אני רוצה לחשוב על זה כהצד של גלגה"
"תוציא על זה פטנט"
"בשמחה. וכל פעם שמישהו יעבור לצד שלי, אז הוא יצטרך לשלם לי
בחברת חשמל אחת או משהו. אולי תחנת רכבת"
"חזור לצא לדרך אינך מקבל 2500 שקל כי לא עשית כלום בשביל זה"

"אז"
" אז לא מגיע לך. לך לכלא"
"מי עשה אותך אדון הצד של גלגה?"
נשמעה דפיקה על דלת הארמון, ואיכר מצרי צלע אל תוך החדר.
"הצילוו" הוא יבב במונגולית.
"שומרים! ערפו את ראשו!" צווה המלך אקסל.
"אין פה שומרים" לחש גלגה "סילקתי אותם כדי שלא ינסו ללחוץ על
הכפתור"
"הממפ" אמר אקסל כדי שידעו שהוא חושב. "מה רצונך איכר?!"
האיכר התעלף על רצפת הארמון. ידו חסרת הרוח נחתה על הכפתור.
"ווק-"

סבתו של סודרי עזבה את בוליבה ויצאה שבעה ומרוצה לכיוון
מונגוליה. בדרך היא פגשה באיכר מיצרי, הרביצה לו וחתכה לו
ביצה. שמחה ומרוצה היא שוב יצאה לדרכה הביתה , אולם אבוי!
השומר במכס עצר אותה! "סליחה גבירתי כמה ביצים יש לך?".
סבתא עמדה שם המומה בוהה במוכס " זאת שאלה חדשה לא?".
"כן, זו הוראה חדשה שניתנה בעקבות השמועות על גנבת ביצים נועזת
שמסתובבת בעולם. טוב, אז כמה ביצים יש לך?".
האות של חדשות ערוץ 2 נשמע ברקע, אז סבתא החליטה לשנות נושא
"מותר לערוץ 2 לצאת לפרסומות באמצע מלחמה?"
"כן, הרשתי להם" ענה לה השומר בקוצר רוח.
"אבל זה מסוכן.אם פתאום יגידו נחש צפע?"
"אז יעשו את זה דרך הפירסומות" אמר השומר ונאנח.
"נחש אריאל צפע אולטרה! רק היום במחיר מבצע" צחקקה סבתא.
השומר בהה בה."את רוצה לענות על השאלה?"
"בוש אומר שאם הם יהרסו את כל האוהלים של הטירוריסטים אז הם
יתחבאו במערות שלהם ולא יצאו משם אף פעם. זאת מחשבה אמריקאית
טיפוסית" סבתא לא נתנה לו להרוס לה.
"כן?, תדגימי איך זה טיפוסי בדיוק" אמר השומר שנסחף כבר בשטף
השיחה.
"מה אני אהוד יערי? אני לא יודעת להסביר דברים כאלה. אבל זה
טיפוסי"
"טוב. את יכולה לעשות את הדבר הזה שאת תמיד עושה?"
"מה אני תמיד עושה?"
"מה אני אהוד יערי?"
סבתא בהתה במוכס עוד פעם עד שהמוכס הפנה את מבטו. סבתא קפצה
עליו והורידה לו ביצה בנשיכה. "ייפי" היא אמרה "עכשיו יש לי
שתיים".
ואז קפצו עליה שבעה סוכני מוסד חמושים. היא הפכה את כולם
לסוכנות מוסד לא חמושות ורצה עד חיפה.

"-שטיין" סיים גלגה שהתחיל להתרגל לדיבור בין מימדים.
גלגה אקסל ואיכר מצרי מת מצאו את עצמם שוב בחדר חשוך. הפעם הוא
היה כדורי.
"יופי איכר-מצרי-מת" אמר גלגה ובעט בגופה. "מה נעשה עכשיו?"
"נחפש עוד כפתור?" אמר אקסל והדליק את אותו גפרור שמצא לפני 5
שנים במחסן.
גלגה התיישב על האיכר המצרי. "אוף! אהבתי להיות אל! ומחר יש חג
הגלגה (פלינדרום)! אני אפסיד את הבתולות!"
"לא, אני לא מוצא פה אף כפתור" חשב אקסל בקול רם. "אבל אני
רואה שיש חור איורור בתקרה. לפחות לא נחנק פה."
"אפשר לצאת דרך החור?"
"לא נראה לי. החור קטן מידי והקירות פה חלקלקים מאוד בכל
מקרה"
"יש עליך את הפלאפון שקיבלת כמנחה? אולי נוכל להזעיק עזרה?"
אקסל שלף את המוטורולה קיד מכיסו. "לא, אין קליטה. תבדוק אם
הלפטופ שלך עובד, אני גם אנסה את שלי"
"הממ כמעט שכחתי. מזל שאנחנו לוקחים אותו לכל מקום" גלגה שלף
את הלפטופ והפעיל את האיסיקיו. "היי! אפילו החיבור שלי
לאינטרנט עובד!"
"מהר, תשיג עזרה!"
נשמע קול צפצוף מבטן הלפטופ
"איסיקיו מחורבן" אמר גלגה
"מה הוא עושה לך בעיות?" אמר אקסל בעל חוש האבחנה המפותח. "גם
שלי עושה"
"איזה מכוערים המירביליס האלה. היו משלמים לי 600 מיליון דולר
הייתי עושה עבודה יותר טובה"
"מה שנכון נכון"
"ומה שלא נכון?"
"גם נכון"
"ומה שקצת נכון אבל לא לגמרי?"
"גם נכון"
"ומה שהולך על 7 וקוראים לו איציק?"
" אההה, זה ממש נכון בלי שמץ של ספק"
"טוב רק רציתי לוודא"
"טוב"
"מה?"
"טוב"
"מה טוב?"
"הכל טוב"
גלגה הסתכל על החדר החשוך סביבו "אה אז בסדר".
"טוב"
"מה שלומך?"
"טוב"
"טוב"
"נמאס לי. אני עושה לך איגנור" אקסל לחץ על העכבר. "קליק,
קליק".
"טוב".
כעבור 5 דקות
"נו אז?"
"האיגנור לא עובד"
ריח מוזר מילא את החדר והוא התחיל לרעוד.
"אתה מריח משהו?"
"לא, אני תתרן"
"הא הא! אני צוחק לנכות שלך! תתרן! מילה מצחיקה. הא הא"
"עוד פעם אחת אתה קורא לי כושי ואני הורג אותך"

סבתא הגיעה לביתה בחיפה,  שם היא העירה את נכדה שישן את שנת
הצהרים."הנה נכדי האהוב, הבאתי לך מבחר, אנא בחר את הביצה
האהובה עליך".
"יש בז' עם פסים?" הוא שאל אותה ופתח את השק. רח עז מילא את
החדר. "מה זה הריח הזה?"
"פורמלין" ענתה סבתא. זה כדי לשמר את הביצים"
"אה, חשבתי שזה ריח של אנשים זקנים. כולכם מריחים ככה.
"מזתומרת כולכם?"
"כל האנשים הזקנים שמריחים מפורמלין"
"זה לא כולם"
"אני אוהב לעשות הכללות"
"ככה זה עם יונקים"
"אל תכלילי.יש יונקים טובים, ויש יונקים פינגווינים שהם לא
יונקים אבל גם לא שקרנים"
"יופי.  תתחיל לנבור"
סודרי עצם את עיניו שלח את ידו השמאלית והחל לערב איתה את
הביצים. הביצים הפיקו קול זהה לדרך שבה בוחרים מספרים בשעשועון
הטלוויזיוני "לינגו".
הוא בחר ביצה אחת והוציאה החוצה. " יש ביצת זהב!" אמר דניאל.
"אפשר לבקש משאלה?" הוסיף.
"לא יא דביל אימפוטנט" סבתא אמרה. "זה אומר שמצאת את הביצה
האולטמטיבית, מצאת את האולטרה אג!". סודרי, שמח ומאושר על כך
שמצא את הביצה האולטימטיבית לקח את שאר הביצים ובנה מהן אנדרטה
שהוא הציב על ראש ביתו של ח"כ שאול יהלום.

בנתיים, עדיין בתוך החדר החשוך.
"מוזר שאף אחד לא מאמין לנו שאנחנו תקועים בתוך חדר כדורי חשוך
עם איכר מצרי מת וחיבור לאינטרנט" הרהר גלגה.
"הנוער של היום" זרק אקסל
"טוב, לפחות אפשר להקדיש את הזמן הזה לדברים שתמיד רציתי
לעשות. למשל עכשיו אני לומד את כל התנ"ך בעל פה מהסוף להתחלה.
ידעתי למשל שבישעיהו פרק כ"ד כתוב "והיבוז תיבוז"? הפוך זה
זובית זוביהו"
"מדהים" אמר אקסל
"אתה מקשיב לי בכלל? אתה לא מוריד פורנו שוב?"
"הממפ"
"אקסל, המצפון שלך כועס!"
"ברגע שהוא יראה מה שהורדתי הוא יתחרט"
הודעה הופיעה על המסך של גלגה.
"אקסל, בנות רוצות לשמוע שאני הולך לעתודה, ממרם, קרבי, או
שאני נשאר תקוע בחדר כדורי חשוך?"
"אני בדרך כלל אומר שאני הולך לסיירת"
"ומה תעשה בסיירת, אדון אקסל?"
"זה חסוי, אני לא יכול להכנס לפרטים אם יתפסו אותי יכולים
להעניש אותי ולשלוח אותי לחדר חשוך וכדורי. ולא היינו רוצים
שזה יקרה, נכון אדון גלגה?"
"הממ, נכון?"
"בדיוק"
"אני קרבי, אחי".
"איזה כיף זה להוריד סרטים באמצע הלילה".
"אין לי מושג איך זה ותודה שהארת את עיני בנושא".
"תקנא. עיני יותר מוארות כרגע".
"הממממההההה במהההה הן מוארות".
"בסרטים"
"יש לי תחושה שיש פיטמות בסרטים הללו. המצפון שלך עדיין כועס!
רשע רשע רשע! אלוהים יבוא ויאכל אותך! דרך אגב, מה אני אמור
לענות ל:
"באמת? זה נשמע אבל מפחיד כזה..""
"בקשר למה נאמרה הידיעה?"
"לחיי בסיירת"
"אה גם אתה בא לסיירת? נוכל לשחק שם טאקי" צלצול נשמע ממחשבו
של אקסל. "למה קאטגירל16 כל הזמן שולחת לי מולטיפל ריצפשנס?"
"כי היא רוצה שתיכשל בפסיכומטרי"
"ידעתי".

סודרי לקח את ביצתו האולטימטיבית והלך לדוקטור צ'יצ'יאשווילי.
"הנה דוקטור, השגתי ביצה, תשים לו אותה במקום בבקשה".
הדר' הרכיב את הביצה, שהיתה יותר כבדה מביצים רגילות בצד שמאל
של האשכים. סודרי היה שמח שכעת ביצתו השמאלית היתה יותר נמוכה
מחברתה ולכן פצח בריקוד שמח. הריקוד גרם לסבתו להתקף לב והיא
מתה מציפורן חודרנית. "תגיד דוקטור, היא מתה?" הוא שאל.
"כן" השיב לו הדוקטור.
"ואם אני אשפשף את הביצה יצא ג'יני?".
"לא, חתיכת סוטה".

שוב בתוך החדר החשוך..
"למה אני מוריד מחפוז ב0.00003 קיי לשניה?" תהה אקסל בקול רם.

"כי אתה סוטה עם אינטרנט איטי?"
"איזה איטי??? אני משלם על זה 300 שקל בחודש"
"כי אתה סוטה וטיפש עם אינטרנט איטי?"
"לפחות לא קמצן. הורדתי 4 סרטים מלאים תוך שבוע בתוך הכדור
הזה. איכשהו יש לי הרגשה שהפרוקסי של מונגולסרב מנסה למנוע
ממני להוריד תועבות. זה הגיוני?"
"כמו כל דבר אחר"
"ועוד בכל הבדיקות אני מקבל שהמהירות שלי היא ארבע מאות קיי.
אם ככה המסקנה הלוגית המתבקשת היא שהאתר של חפוז לא בסדר"
"תחשוב מה שאתה רוצה. אני יודע את האמת"
"אני שקרן"
"מישהו כאן אומר שהוא יעזור להציל אותנו אם נגיד לו איפה
אנחנו, אז אני שולח אותו אליך"
"אבל אני לא יודע איפה אנחנו"
"אז תמציא"
"אם אתה תמציא זה יחסוך זמן"
"אני לא טוב בזה"
"טוב אז תביא לי אותו. אני רואה שהוא כבר בא לבד".
"שלחתי אותך לו. חסך זמן".
"יש לו יומולדת היום"
"איך אתה יודע?" תהה גלגה.
"יש לו בלון אדום ויפה ליד השם"
"תמיד חשבתי שזאת רכבת נוסעים הפוכה"
"אז איפה הנוסעים?" הכשיל אקסל.
"נפלו כשהיא התהפכה. בכל מקרה, תגיד לו מזל טוב"
"אמרתי לו מה הלאה?"
"תשאל אותו מה הוא לובש"
"הוא לא עונה לי על המזל טוב"
"זה אומר שהוא מחבב אותך"
"כנראה. תן לי עוד שאלות"
"מי עשה אותך?"
"מי עשה אותך?"
"אבא ואימא שלי"
"אז זה מה שהוא יגיד. שאלה לא טובה. משהו אחר"
"אם אתמול היה אפס מעלות והיום קר פי שתיים מאתמול כמה מעלות
יש היום?"
"אתמול היו 0 מעלות? לא שמתי לב. הייתי בחדר כדורי חשוך כל
היום. בכל מקרה הוא כבר הלך."
"אני מתחיל להיות רעב" ילל גלגה.
"בשביל זה יש איכר מצרי מת" ענה אקסל, והחווה בידו.

סודרי, עצוב ושפוף ממות סבתו לקח אותה ופיחלץ אותה ותקע אותה
בכניסה לביתו ומתחתיה שלט האומר "סליחה, כמה ביצים יש לך?",
כדברי זיכרון לגבורת סבתו. נאמר שאם אי פעם יתקיפו אויבים את
בית סודרי, היא תברח. זהו מיתוס שנמשך שנים רבות. בשנים אלו
המשיך סודרי לנסות להוציא ג'יני מהביצה שלו ולמרבה הפלא שלו (
ובעיקר של הג'יני ) הצליח סודרי בסוף להוציא ג'יני כעבור תשע
שנים של שיפשופים.

באותו חדר חשוך, גם עברו 9 שנים.
גלגה ניקה את שיניו בעזרת אחת מהצלעות של אקסל, שמת לפני 4
שנים מחנק, בעזרת גלגה.
4 שנים בבידוד לא היטיבו עם גלגה אל הגשם, שברא לעצמו מכלול של
חברים דמיוניים שאיתם העביר אם היום. כרגע הוא העלה זכרונות עם
שקופי, בקשר לשיעורי ההיסטוריה בבית הספר.
"רבשקה? אני לא זוכר מי הוא" אמר גלגה וצחקק.
"זארטוסטרה, אב קדמון של נתי רביץ"
"שהייה תקועה כמו עצם בגרונם של החתולים הסמוראיים"
"עד שהם ברחו למכסיקו ונרצחו שם ב1940" נזכר שקופי.
"ואז באה חנה ושבעת בנייה ואיבדו את כספם, אז סטאלין בנה להם
גינה"
"על האוניה שבאה מספרטה הישר למסיבת התה של בוסטון"
"אז הם הסוו את האוניה לירבוץ ענקי, וחדרו לשטח האויב"
"המונגולים האלה..."
"אני חושב שאלו היו הכורדים הסיבירים"
"אלה שאוכלים זיקיות בלי קטשופ, במכניות החסכניות שהם גנבו
מהצרפתים?" תהה שקופי.
"כן, הגיוני"
"מאד, וגם הדלק לא עולה להם גרוש וגם אפשר לנקות אותם חינם"
"והם גם הופכות לצוללות אם מכניסים אותן למים, רק שהן לא הופכת
חזרה"
"כן זה באג שלא חשבו עליו. צרפתים מטומטמים" זעק שקופי.
"בוא נהרוג אותם" הציע גלגה, צחקק והחליק ממקום מושבו על ערמת
העצמות.
לתדהמתו, מתחת לערמת העצמות היה כפתור.
"מה? זה היה כאן כל השנים?! מתחת לאיכר המצרי המת?!"
"כנראה" אמר שקופי.
"טוב, מה אתה אומר, ללחוץ או ללחוץ?"
"תטיל מטבע. רק כדאי שהוא יהיה קטן, אחרת הוא יתקע לך בגרון"
"זה קרה פעם אחת. ולא יקרה שוב"
"זה מה שכולם אומרים" ענה שקופי.
גלגה לחץ על הכפתור.

והופיע בביתו של סודרי
"מה משאלתך?" שאל גלגה, שהיה מעורפל במקצת, אך המעמד מחייב.
"רק רגע" אמר סודרי והביט בשעונו. "אני צריך פיפי" וכעבור רגע
הוא טבע בים הצהוב שהופיע משום מקום. "אנדו! אנדו!" צעק סודרי,
כשהוא מנסה לשחות לעבר המרפסת.
"אין אנדו. אם אתה רוצה, זה בזבזוז של עוד משאלה"
"בסדר! בסדר!" גרגר סודרי.  הים נעלם.
"משאלה אחת. ותמהר, אני גם צריך לשירותים. היה תקוע בחדר כדורי
במשך 9 שנים"
"אוקיי, אני רוצה נקניקיה שלא נגמרת!"
גלגה נקש באצבעותיו באופן מגניב ונקניקיה הופיע בידו של סודרי.
הוא בלע אותה בביס אחד.
"היי! לא פייר! הנקניקיה נגמרה!"
"מה זאת אומרת נגמרה?"
"בלעתי את כולה והיא נגמרה"
"מצאתי את הבעיה, אתה מטומטם" אמר גלגה הגי'ני. "אתה אמור לקחת
רק ביס כל פעם, ואז האזור הנגוס מתמלא מחדש"
"לא פייר לא ידעתי את זה"
"טוב, טוב" גלגה נקש באצבעותיו, והנקניקיה הופיע שוב בידו של
סודרי.
"אני הולך עכשיו"
"ביי" אמר סודרי, ונגס מהנקניקיה.
מטואריט ענק נחת על כדור הארץ וכולם מתו.