New Stage - Go To Main Page

עידו סולומון
/
חלאות אדם

תחשבו ככה: נער ממושקף, לא הכי שרירן, וגם לא הכי יפה בעולם.
אותו נער, מגיע לבי"ס, כמו בכל יום רגיל עם ההסעה.
יושב באוטובוס עם כמה מחבריו הטובים, וכרגיל צוחק על העולם.
אותו נער שמבחוץ נראה מאושר, יודע מה מצפה לו בבי"ס.
הוא יודע שהבי"ס זה לא מקום בשבילו, לפחות לא עכשיו, אבל הוא
בכל זאת מנסה.
אותו נער, שטיפה מסוכסך עם עצמו, יושב בכיתה שקט, ולא מדבר
כמעט עם אף אחד.
הוא כל הזמן חושב על "איך להצליח" וכמובן "מתי תהיה לי חברה",
ובשל היותו ממורמר, הוא הפך להיות קצת קריזיונר וקל לעצבן
אותו.
כאן בערך מתחיל הסיפור שלי.
זה היה בכיתה ח', אותו נער, יושב לבד בכיתה בהפסקה ושומע
דיסקמן, מחכה להם. הוא יודע שהם אמורים לבוא, והוא מפחד, אבל
זה לא פחד רגיל, זהו פחד שונה. "התרגלתי כבר אליהם, אני יודע
מתי זה יבוא" הוא חושב לעצמו כל הזמן. וכמו תמיד, בהפסקה הם
הגיעו.
אותם 4 אנשים, חלאות אדם ממש, 4 אנשים נגד נער ממושקף, שהוא לא
הכי שרירן שבעולם. כל יום הם באים, החלאות, ומרביצים לו.
הפעם הם התחילו להקניט אותו.
אותו נער ממושקף, ניסה להתעלם. אבל אני רוצה לשאול אתכם שאלה
אחת: "כמה זמן לעזאזל אתם חושבים שאפשר לסבול את זה? כל יום,
במשך 3 שנים הוא סבל, אני אומר לכם - זה קשה, ומי שמצליח יוצא
אדם שונה".
אז כמו שחשבתם, וכמו שסיפרתי כבר קודם, אותו נער ממשוקף, חטף
קריזה עליהם. הוא צרח והשתגע לגמרי, דבר שלא עזר כי זה בדיוק
מה שהם רצו, הוא אמר להם: "יא בני זונות, חלאות המין האנושי,
תעזבו אותי בשקט, לא עשיתי לכם כלום", זה כמובן הרתיח אותם,
והם כיסחו אותו במכות, דחפו עליו שולחנות וזרקו כיסאות.
אותו נער, באותו יום החליט שזה נמאס, והתחיל לשקוע בכעס של
עצמו.
ככה עברה שנה, ועוד שנה, ועוד שנה. עד כיתה י'.
אותו נער, כבר היה שקוע בעצמו כל כך, עד שלא דיבר מילה כמעט עם
אף אחד, הוא היה מנסה לברוח מהמציאות היומיומית בכל דרך אפשרית
(פרט לסמים, שלא יגידו אח"כ שאני נותן דוגמא רעה...). בכיתה
י', הוא מצא דרך חדשה. דרך שהוא עוד לא ראה. בכיתה י' הוא פגש
אותה.
היא הייתה זאת שנתנה לו את הכח נגדם. היא זאת שגרמה לו להיות
חזק נפשית. היא הייתה יפיפיה. היא לא ידעה את זה, ואני משער
שגם הוא לא כל כך, אבל הוא חיבב אותה מאוד. היא הייתה נערה
יפה, חזקה, ואחת שתמיד אכפת לה מאחרים. היא גם הייתה הראשונה
שדיברה איתו. במשך הזמן, הם נקשרו יחד, והוא רצה להגיד לה שהוא
רוצה לצאת איתה, אבל הוא לא יכל להוציא את המילים. במשך הזמן
גם, ארבעת החלאות המשיכו לכסח אותו במכות כל יום.
יום אחד, יום בהיר כזה, אחרי הגשם, כשלהכל פתאום יש ריח טוב
ואפשר לנשום, אותה נערה שאלה שאלה מאוד חשובה, אותה שאלה שינתה
את חייו לגמרי: "תגיד, למה אתה לא עומד מולם?".
אותה נער, הסתכל עליה וענה: "כי הם 4, וגם אם אני יעמוד מולם,
הם יכסחו אותי לגמרי, עדיף שהמצב יהיה ככה".
"אתה מעדיף לחטוף מכות כל יום?" שאלה הנערה.
"לא, אני לא רוצה לחטוף מכות, אבל לעומת זאת אין דרך אחרת" ענה
הנער. לאחר כמה ימים, הכיר מס' נעריפ חדשים, כאלה מכיתות
אחרות, דבר שגם היה חדש והוא אפילו לא שם לב לזה.
אותם נערים, ששמותיהם היו יונתן, אביב (AVIS), וכבשה (כי היה
לו כמות שיער כמו של כבשה), הפכו להיות בין חבריו הטובים
ביותר.
ככה המשיך בחייו, כל יום מכות, ואז לחזור ליונתן וחוזר חלילה,
עד שגם אביב, יונתן וכבשה שאלו אותו: "תגיד, למה אתה לא עומד
נגדם?"
"אני לא יכול, אני חלש מהם" ענה הנער.
"תסתכל, גם יונתן, שהוא שמן ענק (ועל זה חטף כאפה מיונתן) אפשר
להפיל" אמר אביב, והדגים איך להפיל אנשים גדולים. תוך 5 דקות,
אביב הצליח להפיל את יונתן לרצפה. הנער הסתכל, ואמר:
"אתם יודעים מה? הם ארבעה אנשים, אנחנו ארבעה, תוכלו לעזור לי?
זאת הדרך היחידה, כי בוח אי אפשר להשתמש נגד ערסים, כי כידוע
לערסים אין מוח..."
"אני מוכן" אמר מייד כבשה
"בפאנן" אמר אחריו אביב,
"count me in" אמר יונתן.
אותו יום היה יום שהיווה ציון דרך לאותו נער ממושקף, שלפתע
הרגיש חזק. הוא סיפר את החדשות הטובות לאותה נערה יפה, והיא
אמרה לו:
"אל תעשה את זה, לא ככה"
"אז איך לעשות את זה? אי אפשר לדבר איתם" ענה לה הנער.
"אני אחשוב על משהו" ענתה.
בינתיים, הבריז הנער מהשיעורים האחרונים כדי להיות עם יונתן,
אביב, וכבשה, שם הם דיברו וצחקו על המפגרים בשכבה...
ככה, הוא ישב עד סיום יום הלימודים וחזר הבייתה, די בשלום.
יום אחרי זה, בהגיעו לכיתה 20 דקות לפני הזמן, חיכו לו כבר
ארבעת חלאות המין האנושי. הם באו אליו ואמרו: "יא מלשן בן
זונה, אתה יודע מה עשו לי? זאת פעם אחרונה שאתה מספר מה שקורה
פה. מובן?!"
אותו נער הבין מייד מה קרה, אותה נערה הלכה לדבר עם המורים,
וזה הועבר למנהל.
"אני לא סיפרתי" ענה הנער, "וגם לא אכפת לי, אתם לא בני אדם,
חוכמה גדולה! 4 נגד אחד, בואו נראה אתכם באמת גברים 1 על 1, זה
לא חוכמה ללכת לנער ממושקף וחסר שרירים כמעט לחלוטין ולהציק לו
4 אנשים נגד 1.. מה יקרה אם עכשיו יבואו עוד 3 אנשים?"
"אנחנו נכסח גם אותם"
אחרי שאמר את זה, די פחד, אבל קרא בקול:  "בעעעעעעעעע"
זה היה סימן מוסכם בינו לבין כבשה ושאר החברים שיבואו...
הארבעה הסתכלו עליו ולא הבינו מה קורה עד שיונתן, אביב, וכבשה
נכנסו. ואז הנער המשיך:
"אז אם אתם כל כך חזקים, שמישהו יבוא עכשיו, עליי, רק אחד,
ושהשאר לא יתערבו"
אחד מהם צעד צעד אחד קדימה ואמר: "בוא נגדי"
"תזכור! שים רגל" אמר לי אביב
"כסח אותם" אמר לי כבשה וטפח לי על השכם
יונתן רק הנהן בראש וקרץ.
אותו נער ידע שזהו זה. זה הקרב האחרון.
אני יודע שזה יהיה הרואי במקצת, אבל תדמיינו מכות של ילדים
בכיתה י'.
אחד ענק תופס נער צנום וממושקף ודוחף אותו לכל מיני כיוונים
ברחבי הכיתה. כמובן, כמו בכל שכבה, כולם הגיעו וצרחו: "יש
מכות!" שהוסיף רק לחשיבות של הקרב.
ברגע של הסחת דעת, הנער הממשוקף חטף פיצוץ ללסת והתחיל לרדת לו
דם, אמר הנער, שנכנס להתקף טירוף: "i shall make you pay, for
the blood thee spealed", רץ אל אותו חלאה, ואותו חלאה התחמק,
והתחיל לחנוק אותו.
הנער, שהיה קטן, למד כמה דברים. אחד מהדברים שלמד מיונתן שלרוב
הנערים החזיק אין מהירות. הם אולי חזקים אבל לא מהירים.
איכשהו, הצליח הנער הממושקף להתחמק מהחניקה, ברח קצת אחורה
וחיכה שאותו חלאה יתקרב. ברגע נכון של תיזמון הרים את הרגל
במהירות שיא לכיוון הפרצוף של החלאה, אבל אותו חלאה היה קרוב
מדיי, וחטף את הבעיטה לביצים.
בדיוק באותו רגע, הגיעה הנערה. הנער כבר היה על כיסא, עייף
ורועד.
היא שאלה אותו: "אתה בסדר?"
"כן, אני בסדר גמור, קצת רועד, אבל עכשיו הכל בסדר" ענה הנער.
מאז, החברים לשכבה, ואני מדבר על כל הנערים והנערות שם, התחילו
קצת להכיר בהיותו בן אדם. כולם נתנו לו כבוד, ואותם חלאות,
עדיין חלאות, אבל לא אכפת לו מהם. אחד מהחלאות אפילו בא ואמר
שהוא מצטער, ועכשיו הנער ובועז, בקשר, והנער גילה שגם האנשים
הכי רעים, יכולים להיות בסך הכל אחלה חברים.
יונתן, אביב, וכבשה, נשארו חברים של הנער.
הנערה, שמרה על קשר עם הנער, ולאט לאט הוא התחיל לדבר איתה.
היא הצליחה לדבר איתו והיא פתחה אותו לעולם.
במשך הזמן הוא התאהב בה עוד יותר, אבל עדיין לא יכל לדבר
איתה.
אבל זה כבר סיפור אחר..



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 14/12/01 3:39
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עידו סולומון

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה