-שלום, אתה העץ הנדיב?
+וואללה.
-אני נרגש ושמח לפגוש אותך כאחד.
הרשה לי להיות א-פוליטקלי קורקט, ולשאול אותך: אתה לא חש מאוד
מנוצל?
+על מה? על זה שילד קטן שאהבתי נהג להתחכך לי על הגזע כדי
לזכות  בכמה תפוחים?
-אתה רומז ש...?
+הרשה לי להיות א-פוליטקלי קורקט ולהבהיר לך: הנוזל הצהוב
והצמיגי שניכר על הילד כל פעם אחרי ששיחק איתי, לא היה שרף.
-צר לי לאכזב אותך. אבל שיטתך להחצין גועל נפש נוכח החיטוט
במורסות הנפשיות שלך, צפויה למדי. שנים רבות הדחקת את תסכוליך
מנתינתך חסרת הגבולות כאשר לעומתה לא קיבלת כלום אלא לקיחה של
ילד מפונק,  סוציופאט ואגואיסט העסוק בעצמו ובצרכיו בלבד.
אחרת איך תסביר את העובדה שפירקת עצמך לחתיכות למענו?
+כשהזין עומד, השכל בתחת.
-אם זה מה שעוזר לך לבטא את הכאב. אדרבא, הגדר זאת כך, אבל גם
לשיטתך יוצא שהוא ניצל את משיכתך אליו. לפיכך לא נותר אלא
לאפיינו, כילד מניפולטיבי שנישל אותך בסדיסטיות מכוונת.
+למה אתה כזה שלילי? הוא ליווה אותי, אם אתה מבין על מה אני
מדבר ואני נתתי לו כסף, בית, סירה. יחסי גומלין. אולי שנויים
במחלוקת, אבל נפוצים מאוד. אתה סתם מנסה לאנוס כאן איזה מיתוס,
או תיאוריה פסיכולוגיות חסרת בסיס על יחסי לקוח-זונה.
-השתגעתי, השתגעתי כבר, עשית לי מגרנה.
+בוא, בוא, שב לי על הגזע, תנוח.
-ומה תיתן לי?
+שאלתך האחרונה הזכירה לי שהילד יצא אחלה גבר בסוף.  למרות
שידע כי לא נותר בי כלום, בכל זאת חזר בכוחותיו האחרונים כשהוא
גוסס את שיבתו וישב לי על הגזע בחינם.
אחחחחחחחחחחח,
אני עץ זקן שמבקש ממך לשבת לו על הגזע.
אומנם לא נשאר  בי דבר שאוכל לתת לך בתמורה. התפוחים שלי
אינם, הענפים שלי  נקרעו להיות בית לילד  וכפי שעיניך רואות לא
נותר ממני  אלא חלק קטן מגזעי המפואר. אתה מוזמן לעקור את
שורשי אם תוכל למצוא בהם שימוש. אפילו סתם תעקור אותם  בשביל
הכיף, כדי שלא תרגיש פרייאר.
אתה תהייה מרוצה,  ואני, אני אקח איתי את סיפור חיי המורכב כל
כך, אל עולם שכולו מנוחה ואפסיק להרגיש.