אני שונאת אותך
נמאס לי כבר! העולם כולו..לא אכפת לו...
רק אני בודדה בעולם, לי ואולי לעוד אחד שנראה קטן.
קטן בעולם כי אין אף אחד שרואה...את הכאב, את הצער, את הסבל
הנוגה. כל אחד וסיפור חייו...סוחב אותו לכל מקום על גבו, הצב
העצוב רוצה להיות מיוחד אבל בסה"כ הוא נשאר לבד.תמיד...נותן
לכולם, מעניק את נשמתו לעולם.
חיים ומוות - מוות הוא בוחר, חיים זה כבר למישהו אחר.
כל פעם אותו הדבר - דיי נמאס כבר!
אנשים לא יבינו לעולם
מהו גודל הכאב הצורב
השורף את האבל השחור - אדום
אהבות של יום ראשון.
57 שנה חיכיתי לרגע המאושר בחיי
אך אושר הוא אינו מציאותי
הדרך לשם, הרבוייה כאב ופצעים, היא שהופכת אותנו למאושרים
מוזר שכאב אצלינו בשעת שמחה
הכל בפנים - ואז...מה שקורה...
זה שפשוט מתים |
