|
ללכת לאיבוד
בהד הצעקה
שפילחה את
הדממה
לא אדע
מהיכן היא באה
כה פתאומית וחזקה
ישר מהבטן יצאה
להרגיש את הגוף זז
לפעיל כוח עז
לא להאמין שבך
יש עוצמה רבה כל כך
להתפעל מהרעב
שאת חשה עכשיו
לשבת בתום כל זאת
לגמרי דומם ולבהות
בגופך הרופף השקט
שלא זז ולא נע
להקשיב לדממה
לראותך נושמת
עיניים עוצמת
מגששת בעייפות היד
לאחוז בי מעט
לחוש את אצבעותי נסגרות
מועכות את כף ידך קלות
להושיט את ידי השניה
ללטף את ירכך הקרובה
לגלוש עם היד
למקום שחמד
את אוני שפשט כך
בתשוקה שחשקה בך
להתקרב לאוזנך הבוערת
ללחוש בתמימות נסערת
אוהבך, אני
האוהבת את אותי?...
הנוסע השמיני |
|
|
אין לי ארץ אחרת
רק אם אדמתי
בוערת
זאת שאהבה את
התל-אביבי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.