ובלי להתפלסף, ובלי לחשוב יותר מדי, רשמתי על הפתק

                      "רע לי. עשה שיהיה לי טוב..."

וקימטתי אותו עד שהיה כדור קטן, ודחפתי אל הכותל. והלכתי עם
הפנים לקיר המקודש, כדי לא לחלל את שמו של הקדוש-ברוך-הוא,
ואז נזכרתי שאני לא מאמינה בזיוני שכל ובדת ובאלוהים.

אבל לשבריר שניה רציתי להיתלות על חוט השערה ולהאמין.
בלי לחשוב יותר מדי,
ובלי להתפלסף,
לרשום על הפתק,
ללכת עם הפנים לקיר המקודש,
ולהאמין.

אבל אז בא ההגיון ושטף אותי.

בלילה, כששכבתי במיטה מחכה שהשינה תיפול עליי, מצאתי את עצמי
,
בלי לחשוב יותר מדי,
ובלי להתפלסף,
מתפללת לכוח עליון שלא האמנתי בקיומו

"רע לי ... עשה שיהיה לי טוב..."