במקום בו שוקעים ההרים
והשמש שם לא מחממת,
הרוח מצליפה באנשים
ואחריה המציאות על פניהם סוטרת.

שם התאבנתי מקור על גלגלי מתכת.
נפשי נסדקה, נחלשה אש הגחלת.
זעקתי ליחידה שתוכל להצילני,
אך מצוקתי נשארה עמי ואהובתי בכתה יותר ממני.

בנסיעה מקפיאה על גדר תיל
מביט למזרח, מצפה לסוף הליל.
וכשעולה השחר מעבר להרים,
נראה אז היטב הנוף שמאחורי הסורגים.

המרחב הגדול דליל בבני אדם.
מקום זה מתאים להיות משכנו של השטן.
האויר מדכא כל חשק לנשום.
שבעה עשר יום של שהייה בגיהנום.

מתבודד בפינה בזמן המנוחה,
קולות השדים צורמים בשינה.
בלי אות של תקווה, החיים כאן מתים.
כך נראה הנוף שמאחורי הסורגים.

מעטות אפשרויוית השיקום
לאחר חוייה של סיעור הקיום.
אני רוצה להמלט אל מאחורי הקלעים,
אך אני שבוי בנוף שמאחורי הסורגים.

וכשקולה נשמע במכשיר החיבור,
נמלאתי תשוקה להתגמד לנקודה,
להכנס לתוך פומית הדיבור
ולברוח דרך גלי השידור.

לבסוף מתוך חוסר ברירה,
החלטתי לנוס דרך מכשול המיתה.
הצד השני עדיף מחיים
שבהם מביטים על נוף מאחורי סורגים.

כיוונתי לראשי את בן לוויתי הטעון
ולחצתי על כפתור הניגון.
הצליל המחליא והנוזלים האדומים
שחררו אותי מהנוף שמאחורי הסורגים.





(נכתב במילואים בבקעה. נוב' 01)