מישהו שניתח פעם גופה סיפר לי שניתן להוציא את כל האיברים
הפנימיים שלה בעזרת צינור הנשימה והאיכול...
עכשיו אני מרגישה שאני הגופה ושלי תלשו את צינור האיכול ביחד
עם חלל הבטן יש לי מן  בחילה עמוקה שניסיתי לפתור אותה בעזרת
אוכל אבל הוא נפל לתוך בור עמוק.
לפני ארבע שעות שמעתי על הפיגוע זה לא הפריע לי בכלל אומנם זה
היה במרחק של רבע שעה ממני אבל בנפש זה היה כל כך רחוק, אותי
באותו רגע הטרידו דברים בעלי משמעות גדולה יותר כמו המבחן
בפיזיקה שלא היה כל כך מוצלח- כן, דברים ברומו של עולם.
שיחררו אותנו מן השיעור כדי שנוכל להתקשר ולבדוק שכולם חיים
כעבור שעה ראיתי את אחת הבנות מהמושב הקטן שלי בוכה וסיפרו לי
שאחותה הייתה בפיגוע ולא ידוע מה מצבה.
אבל בשלב מאוחר יותר אחד מילדי כיתתה התקשר לאמו שעובדת בבית
החולים והייתה בחדר הניתוחים והיא אמרה שאחותה לא הייתה שם כבר
שמחנו והנחנו שהיא בין 20 הפצועים הקלים.. אבל על האפשרות שהיא
פשוט נהרגה בדרך לא חשבנו.
כזה ביש מזל המסכנה רק חזרה מחוץ לארץ יום לפני ונשארה ללון
אצל חברה היא הייתה אמורה לחזור היום אבל לבסוף החליטה להקדים
את הטיסה.. שנה הם לא ראו אותה והיא לא הייתה בבית אך במסעה
האחרון הבית למושב הקטן בצפון קופחו חייה.
איך מתגברים על זה? איך ממשיכים את שגרת החיים בארץ כזאת
שיודעים שהמוות מגיע גם אל ישוב קטן שמונה בסה"כ 450 איש במקום
זנוח בצפון הארץ.  אז איפה אפשר למצוא מחסה מפניו?!
איך אפשר לנחם?..שהרי להגיד מחר יהיה טוב יותר זה לא מציאותי
ובשביל אותה משפחה זה גם לא נכון כי מחר היא לא תחזור והם לא
יוכלו להתנחם בשום דבר שיגידו להם שהרי היא לא מתה באיזה קרב
ותרמה את חייה למען משהו! טרוריסטים מטומטמים לקחו את חייה ללא
שום סיבה..סתם פשוט סתם! למי זה יעזור שהיא מתה מכדור בראש למי
בדיוק- לתהליך השלום? למדינה? לאותו בן זונה שחש סיפוק מזה
ועכשיו אמור להיות ש'היד בגלל זה? מוקף בגן עדן בכל הבתולות
שהוא הרג שהן היו כ"כ צעירות לפני שהן הספיקו לחיות את חייהן.
לעולם הזה יש סדר מעוות...לא ממש ברורה לי המשמעות פה בדברים
וסדרי העדיפיות- לא ברור לי איך ארה"ב מצפה מאיתנו לשבת עכשיו
בחיבוק ידיים ומה זה יעזור עם נהרוג עוד אנשים חפים מפשע
לאן עוד תוביל המלחמה הזאת

יש לי כ"כ הרבה שאלות אבל את מי שואלים
יש לי המון דרכים לבחור איך להמשיך מפה אבל כרגע אף אחת מהן לא
נראית נכונה
יש בי כ"כ הרבה כעס ומרירות אבל מי אשם
ויש לי שאלה גדולה שגם לאנשים החכמים שבינינו אין תשובה אליה-

                             מה עושים פה ועכשיו?!