שרתי שירים להרגיע
נגנתי בקלידים כלום לא קרה
חשבתי לעצמי מה כבר קורה
רוצה לחיות ולא ליוצא

אמרו לי המונים
את סתם דכאונית
אמרו לי ברחוב
למה דמעות
חשבו לעצמם
למה ילדה כמוני
למה לי כל כך לבכות

ציירתי ציורים
איש לא מבין
פיסלתי פסלים
ואין פרופורציה בגיל
חושבת על כל העבר
נדמה שהכל כבר עבר

עוד אחד בי פגע
נראה שהכל בכוונה
ואם היום אני אמות
פיתאום תיקלטו
איך הם בי פגעו

תמיד לאחר מעשים
רק אחרי הם חושבים
חבל שילדה בת גילי
איבדה את החיים
אבל תמיד מותר לעשות
מעשים...

מעשים...