כל הזמן אני ילד טוב צייתן שלומד
אף אחד לא מבין שעל כולם אני עובד
מבפנים יש מרדנות מחאה וכעס
אבל אני משחק אותה מנומס
אני ילד טוב באמת ערכים ומוסר לכול
אבל יש גבול עד כמה שאני מסוגל לסבול
זה מתחיל לאט לאט שאני משתעמם
אוגר כעס ומרדנות אוכל את החרא שלכם
ואתם לא מבינים רואים רק את פני השטח
אבל מתחת מתחילות רעידות ותזוזות
מחשבות עוברות מתחיל להיווצר מתח
עד שבסוף תקרה ההתפוצצות
מטבעי אני טוב מנומס ונחמד
אבל אני לא יכולם לשלוט על זה לאורן זמן
ביחוד עם המורים והמבוגרים כל הזמן מצפים
ממני להיות ילד למופת אבל בסוף זה יתפרץ
עליהם והם יראו מה אני חושב בדיוק בפרצוף
אני באמת רגוע ורוצה להיות טוב
רק מה לעשות היצרים בפנים הם יותר חזקים
בינתיים ניתן להם לחיות באשליה
הם הקהל ואני שחקן בהצגה
מתישהו הם יבינו שאם לא משלמים לשחקנים
השחקנים שובתים
אי אפשר לדחוק במישהו בלי שימאס לו
אי אפשר להתיחס רע בלי שימאס לו
ואם אתם בכלל לא מבינים את הבעיות בגישה וההתנהגות
כדאי שתסתכלו על עצמכם מבחוץ תבינו את המציאות
עובדה שבמקום להרביץ ולצעוק על אנשים
אני יושב וכותב על זה שירים