אורי רוזנהק / זמן |
מרחיק אותי ממך,
מילדותי,
ממה וממי שהיינו.
רגעי הצחוק דוהים אט אט,
רגעי העדנה והרוך נשכחים
מבט העיניים, חלקות השער
מגע ידך.
החיוך שלך!
שכבות אבק בלתי ניתנות להסרה.
ורק טעמה המר של הבגידה
עדיין בפי כל בוקר מחדש,
כאילו היה זה אתמול.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|