אני יושבת בקצה העולם, הרגליים מתנופפות בחלל הריק ועיניי
נשואות אל הירח. ירח מלא בדיוק כמו ביום שהלכת.
לקח לי הרבה זמן להגיע לכאן, העולם הוא עגול וסבבתי אותו שוב
ושוב, הייתי בכולו, בכל פיסת דשא ובכל כביש סדוק- לא מצאתי.
קשה למצוא מקום שלא קיים, זה כמו לנסות למצוא את אלוהים. אתה
יכול לטייל בכל העולם, להיות הכי גבוה בשמים, לצלול הכי עמוק
לבטן האדמה ולא תגיע לאלוהים. יש כאלה שאומרים שהוא לא קיים,
אלא שטוענים ככה הם אנשים חלשים, טיפשים, צרי אופקים, הם לא
יודעים לחשוב בצורה אלטרנטיבית. אני לא מאמינה באלוהים ואני לא
מאמינה שאפשר להגיע אל מה שלא קיים.
אני יושבת בקצה העולם, סוף סוף, רק הייתי צריכה לקחת את הפנייה
הנכונה, זה הכל.
אני יושבת בקצה העולם, סוף סוף, זה לא כמו שציפיתי, חשבתי
שיהייה פה יותר אבל כל מה שיש פה זה שלג- שלג רך ומלטף, שלג חם
שאפשר לישון עליו ולחלום חלומות טובים. יש פה עוד איזה עץ אחד-
עץ שענפיו דקים ומכוסים פרחים בעלי צבע שמעולם עוד לא ראיתי.
שקט פה, אין פה נפש חיה.
האוויר פה נקי, כל כך נקי, אני נושמת עמוק מרגישה את החמצן
מגיע לדם, קשה לי לנשוף, האויר כל כך טוב, הגוף שלי לא רוצה
לתת לו לצאת. האוויר פה צלול, בעל בעל טעם שונה, מרקם שונה,
טעם טוב, טעם של עוד.
הכוכבים נראים כל כך קרובים, גדולים ומסנוורים ומאחורי האופק
רחוק מתמיד.
אני בקצה העולם הרגליים מתנופפות בחלל הריק ועיני הדומעות
נשואות אל הירח, אני לא יכולה לשלוט בדמעות, עצוב לי, ריק לי
מבפנים.
אני בקצה העולם, עומדת ליפול- טוב לי פה כל כך.