ילדה:  איזו מוסיקה אתה אוהב?
נער (מחייך, מזלזל):  כל מיני:  מטליקה, בלור, אירוסמית',
נירוונה, דה פרזידנטס אוף דה יונייטד סטייטס אוף אמריקה. כל
מיני.  אה, וגם גרין דיי.  למה את שואלת?
ילדה:  סתם, רציתי לדעת.
נער:  כן, אבל למה?
ילדה:  סתם, שום סיבה.
נער:  לא נכון.
ילדה:  יו! סתם שאלתי, יא אללה אתך!
נער:  לא נכון.
ילדה:  איזה ילד דפוק, יו.
נער:  את רצית שאני אגיד שאני שומע ביטלז ומוסיקה קלאסית,
נכון?  או שאני לא שומע מוסיקה, או שאני אוהב הכל או איזו
התחמקות אחרת?  מה זה היה נותן לך?
ילדה:  מה, אז סתם אמרת את זה?
נער:  לא סתם, רק רציתי להראות לך כמה קל ומטומטם זה להיות
'מקובל'.

ילדה:  אז איזו מוסיקה אתה באמת אוהב?
נער (מחייך, מזלזל, והולך משם.

ילדה:  אם זה באמת כל כך קל, למה אתה לא 'מקובל'?
ילד:  כי אני בוחר שלא להיות.
ילדה:  אתה כזה זיין שכל...