עכשיו היא עוזבת. אני חושב שבכוונה עושים את תור ההמתנה מפותל,
להאריך את המתח, את העוד שניה קטנה, לפני שתעזוב, גם כשהיא מטר
מהאוטובוס, עדיין יש לה עוד לפחות חמישה מטרים של פיתולים
לפניה, חמישה מטרים שזה פלוס מינוס עוד עשר שניות של להסתכל
עליה מתרחקת ועוזבת. נפנוף אחרון והיא בפנים, הגוף נלחם עם
עצמו, מי ינצח הלב או השכל, וכמו תמיד הקרב ניגמר בתיקו, ללב
יש מפתח משלו, הוא יוצא מהגוף ועולה גם הוא לאוטובוס, לבבות
אפילו לא צריכים לשלם או להראות תעודת חוגר, הם פשוט נכנסים,
כמו מזוודה או כובע שנכנסים חינם עם הבעלים שלהם. אבל השכל
נשאר בחוץ, מפחד מדי או הגיוני מדי, ונותן לה לעזוב. עצוב, אבל
לא מזיל דמעה, את הדמעות הוא משאיר ללב, גם הוא יחזור מתישהו.