פעם רציתי מהפכה
מלאה צלילים גבוהים ואדומים
כזו שתמלא ותרוקן כיכרות
עגולות עם מרפסות
כאלו שאין בארץ רק בדמיון שלה
אולי שלי.
פעם, לפני שנים, אולי אפילו עדיין ביום שלישי
שמעתי את הסוסים, ניצוצות בעיניים
התלחשויות
את המיסטיקה של הפוליטיקה
עוברת מפה לאוזן כמו קפה מהביל בכוסות פלסטיק
שאיש שאת לא מכירה נותן לך מלווה במבט
מלא אמונה

פעם רציתי מהפכה
כזאת שגם הגגות הבניינים מקמרים
את גבם, חתולים לפני קפיצה
על עכברי ההסטוריה הישנה.

רציתי את הרעש הזה הגדול של האלפים החולמים
זה שנשמע כמו זמזום של דבורה כשאת ממש מתקרבת
ומגלה שהיא עפה אצלך בתוך הלב.
פעם, לפני שנים, אולי גם לפני כמה ימים
רציתי לראות העיר גדלה כדי להכיל את הבאים
והלילה מתרוקן מפני העבר כדי שיהיה אור.

הלילה
אני, קשישה בת שלושים
אני רוצה שלאנשים יהיה במה להאכיל את הילדים
שאפשר יהיה ללכת לעבודה
לדבר את השפה שלך
שיתנו לך איזה מסמך
שלא יכרתו את כל העצים
שיהיה לפעמים שקט ואולי גינה
ושצבע העור שלך לא יהיה עוד חומה
רוצה רק
שיפזרו את השב'כ ויחזירו את העסקים הקטנים
שיהיה גם תיאטרון במקום טלויזיה בתוך הטלפון
שיהיו שכנים

אולי עודני רוצה מהפכה
רק שהיא לא חייבת להיות כזאת הפקה
לא רוצה את הדרמה
רוצה בעיקר שיהיו חיים.

3.3.07