כל חורף אהובתי מתעברת, בבטנה גדל ילד חבוש כובע צמרירי
בטנה תופחת ונשמעות בה פעימות חרישיות.

בקיץ היא משילה אותו ואותי (בטרם עת)
לתוך האוויר המהביל המיוזע.
בטנה הופכת ים שקט ושטוח.

כל עוד חילופי העונות כך ימשיכו,
אהיה חשוך בנים, פני יאפירו.
אזעיף אליה פנים מידי ערב קיצי.

עד אקח את אהובתי לארצות הקור.
ואתקין את ביתנו בפתחו של קרחון.

בבוקר החודש ההוא המסומן
בהבל פה סמיך מעשן אומר לה
כרעי ללדת!

אם לא תלד, אגרור מזחלת ריקה
על פני השלג.
אהיה ,כנראה, האדם העצוב ביותר בעולם.