|
בלי שום יעד מוגדר
אני מהלכת ברחובות
בהם אתן פעם הלכתן,
פעם אהבתן,
פעם הזדיינתן,
פעם רציתן
לחיות.
אני לא הייתי פעם
אני רק עכשיו
מבכה נשמות אבודות
ואת? את נשמה אובדת?
והיא?
היא הייתה אני בגלגול הקודם
ובגלגול הזה אני את
אני תקועה
איפשהו ביניכן.
אולי על החוף ההוא,
ואולי-
אולי לא.
אולי את היית שור בועט
ואני הייתי רוכב הרודאו
אני הייתי האפר מתחת
לפרסות השור. |
|
|
פרגן היא אמרה
לי פרגן
היוצרים הללו
יודעים לעצבן
פרגן כל עוד את
יכול,
כמה כבר אפשר את
זה לסבול,
שום דבר לא
נותר
מכבודך
המנוכר,
וממחר בחמש
ושלושים עת
יצירותיך החדשות
פה עולות,
תפתח דף חדש
תפרגן לחדש
ותמצא חרוז יותר
נחמד...
ק. מרכוס, צאר
רוסי, בקאבר
ממלכתי, לפי
בקשת רעיתו נקרא
לה אחותי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.