הולך דרך רחובות הילדות,
שדרות עם שמות כמו 'ורה' ו'קיי'
מציתות את הבטן בפרכוס קליל
"כאן שיחקתי עם גיל
וכאן עבר החופש הגדול
לפני שתיים עשרה שנים"
בחיי כמה שאנחנו מזדקנים
המכולת של איציק קורצת לעברי
כמו שקרצה גם אז
רק,
שבמקום עוגת גבינה ושוקו בשקית,
אני קונה מארלבורו לייט
שביל הקיצור לבית ספר יסודי
מתמתח תחת החשיכה,
הבית בו עשינו את המסיבה להדס
והשלט לידו עמדו הילדים במדים
של משמרות זהב
וחסמו את התנועה
כמה מתוקה הנוסטלגיה,
נוטפת ארס קטלני-מתוק,
עושה אותי אילם ראשטוב
מונעת ממני להתחיל לחשוב
בים,
הרוח מנקרת דרך הסדקים בסוודר
כמו שהכאבים הקטנים-גדולים ינקבו כשאת אומרת
"גרגר אבק אומלל בכל העולם"
וזה עושה לך בחילה
את הולכת לנקות אותי ממך,
אינני יודע אם את חוזרת בחזרה
רק פתחתי את הדלתות האסורות
ופרחה הנשימה
לך תחזיר אותה בחזרה