בחלונות פתוחים ובפה פעור
הבטתי במתרחש
לפתע הלחץ עלה
והוא נשם ונשם ונשם בקושי
כאב לו נורא
אז הוא אמר לי:
לא נורא, מתוקה
מחר כבר תמצאי חדש.
אז בכיתי עליו
וסגרתי שעריי לעולם
אף פעם לא אראה עוד את השיער המתפתל והעיניים החודרות
למבוכות מוחי
אם רק הייתי יכולה
להחיותו בעצמי
איך הוא מתמוטט לי מול העיניים
זה כמו חץ בפנים
כמו סכין בגב, בלב
שרואים מבחוץ כמה שזה כואב
עד כמה שניסיתי להסתיר
את הגופה
אבל בגלל ההרגשה
לא נתתי לעצמי
לעמוד מאחורי חומות
כשהוא נפל לי מהידיים
וליבו נדם
נדמתי לנצח גם אני.