יהונתן מלמד / אוראל |
שורה של פאות מול המראה.
בכל יום יהיה לנו
'אני' חדש
"זה מה שתמיד חלמנו עליו!"
אבל את
תמיד עם הפאה האדומה
ואני
תמיד עם הפאה המתולתלת
אנחנו מתביישים להיות עצמנו זה מול זה
איך נוכל להיות מישהו אחר?
לפעמים כל מה שהייתי רוצה זה
להיות האשה האחרת,
המשיכי לבכות על כתפי
וכשהעשן שלך יכנס לעיניי
אני אזיל דמעה
ואגיד
אוראל, השיער שלך שוב עולה באש.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|