אני ספן ואת מגדלור,
את דרכי בים לא אמצא,
אך לזיו הגדול הבולט מן השחור,
לא  אניף בידיי, לא אקרוץ לו קריצה.

שפתיך, שער-קסם למרגנית שבצחוקך המתגלגל,
מדברות הן רק טוב ורוחשות שאלה.
תשובה לי ורון הן בקור מלהט, מתעלל,
אין מתחרה בן מלבד שיערך הזהוב, העטוף בהילה.

רקדי רקדי על שברי ליבי
כי אין יפה עוד מהוד מחולך,
אין דבר משתווה לו, שום דבר בעולם,
דבר מלבד חיוכך.

כרגע

שום דברי טעם בארץ שוטים,
כלום הדומה לך, כל אחר מאכזב,
אך אם הם מסנוורים באורם, משקרים,
יהיה ואולי גם זיווך לי כוזב.

נספח

"מכל פגישה מקרית פורחת איזו תכלת.
 לכל מבט ראשון - ניחוח הלילך.
 היה או לא היה - ישנם לילות כאלה:
 לילך היה לילו, לילו היה לא לך".

- רומאנסאלכסנדר פן.