השמש כבר הלכה לישון בשש
והפסידה את הסרט של חצות
היא כבר בת מאה מיליון שנים
ועדיין מקפידה לישון מוקדם
מתפנקת מפהקת, אגודלה בפיה

עוד שעת עירות אחת אני מפצירה בה
נלבש פיג'מות וננהג כבנות עשרה
כדורה בוער כשיער סתור סביב פניה
ואינני בטוחה אם הוא בוער מיופי
או היא בוערת מכאב

אני מנשקת את מצחה והיא נרדמת
שוקעת לתוך הכר, מעריבה את היום
ואני מהדקת את חלוק הבית
ושורקת ניגון שלימד אותי סבא
לערסל את ראשונות הדמעות

סידור תפילה אני הולמת על השיש
נישאת לכל החרדות ככלה נרגשת
בעיניים עצומות מגששת פנימה אל בטני
מלטפת עוברים אותם הריתי בהיסח הדעת
וקוראת קדיש יתום על נעוריי

מרק עוף על הגז
כמו ריח קורבנות בית המקדש
אני קורסת במטבח ומיבבת
מתי תעור השמש
ותזרח על אחרונת האימהות