"אני כבר לא בטוחה אם הוא אוהב אותי" אני אומרת ומרפי צוחק.
אני צריכה לספר לו על יניב. אני חושבת שאם הוא ידע שהיתה לי
אפשרות אחרת, ושהחלטתי שאני אוהבת אותו .אולי יהיה יותר בסדר.
מרפי מתכופף לחפש מצית. אני לא יודעת, אולי בכך אני אהרוס הכל.
כמה זמן החזקתי אותנו באוויר? לא התיחסתי איליו כאדם. חשבתי
עליו כמו על טרף. מלטפת אותו ובודקת כמה אני יכולה להריץ לו את
הלב, להריץ לו את הרגליים. מרפי מוצץ סיגריה ונושף לי את העשן
בפנים. "פתאום התחשק לך לאהוב?" . שכחתי שכך מבריחים את כולם.
אל תתני לו סיכוי , והוא ישן לך בשק שינה מול הבית שנים
שלמות. תטרקי לו את הדלת בפרצוף והוא יתן לך פרחים ומתנות בלי
סוף. תגידי שגם את אוהבת אותו ופתאום הוא לא עונה לטלפונים,
פתאום הוא עייף הערב. אולי נישאר ידידים?  
אני לא רוצה לוותר. אסור לי להפסיד את זה: אהבה יפה, רגועה,
חכמה. אדם שלא מכור לאבקות ולא לניתוחים פסיכולוגים שלי. אדם
שנירדם לידי במיטה. שהופך לי את הבטן לערמת גחלי אש ואת הידיים
לרועדות. מרפי לא ממש מתרשם מההצהרות שלי. "לפי החוקים עכשיו
הוא יעזוב אותך" הוא מזכיר לי. "תתאפקי או שתצאי לחפש תחליף".

אני יוצאת לגשם. ילדות שלועסות סוכריות לעולם לא יצליחו לשמור
על אש קטנה. אני בוערת בין הטיפות. שומעת את קולות החריכה על
העור, ואולי זה אני ששורפת הכל מסביבי?. כל אצבע שלי היא כמו
לפיד של אש. אני שולחת יד ומנסה לצרוב בך את אהבתי. אם רק
תישאר איתי אחרי הלילה, נישאר ביחד עד שנהיה אבק.