מטיילת איתה
כה מתוקה, אך המוסחת היא מדעתה?
מתוקה אך מחוקה שבעתיים
והרכות מנצנצת בעוז החניכיים.
בבגדים מוזרים שמרמזים על מרד אחרון
היא מקשקשת שפה משלה במעלה הגרון
שומעת צלילים אחרים ומרוכזת באנשים
רשמיים, במגפיי עור השחורים
פולטת אנחה ועוד חתיכת פרי קטנה
ממלמלת לנו חיים שלמים שהחלו,
כרכים כבדים של החיים שנכתבו
באותיות הדם והיגע.
מדרגה קטנה מסיטה את העגלה מדרכה
אל משעול אחר של תהום
כזה שמושיע מעבר למוות
שמציל את החי מהחיים ומשיב את המת אל המתים.
תינוקת של אלוהים שעל כתפיה השקועות
כבר לא מתרוצצות דאגות על הילדים. |
