|
עיניה האדומות של אשת הכריש
קורנות לעברי חום ואהבה
תנועותיה קצובות כמשך הגלים.
גופה זורם באותותיו
על פני חלל האנשים
דגי רקק כסופים מאפירים.
הצללים מנשבים את הרוח הגדולה
דרך רקמות עור ועצמות
הים סוער בתבונותיו האקראיות. |
|
|
-סבתא.
-מה.
-לא חשוב, סתם
רציתי לבדוק שאת
עוד לא מתה.
אפרוח ורוד, נכד
למופת. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.