רגע של בדולח
תוקף את בשרי הצורב
מעטפת גופי
כה שקופה ודקה
חשופה לקור ידיך
עכשיו יותר מתמיד
פני החרסינה שלך בוהות בי
מבעד לדמעות
אתה נראה מעוות
מגע ידך קר ומחושב
נאחז בגופי ללא לאות
חורט ציפורניו על קיר צהבהב
משאיר שובל עמוק וחד
צמרמרות
ואתה ממש כמו הדם הזורם בעורקי
נכנס ויוצא מליבי במהירות חותכת
כולי סבוכה בתוך קוריך
לא מוצאת את דרכי החוצה
אתה מביט בי בזלזול
לא מושיט את ידך לחלצני
כבר לא צלולה
כבושה
עזובה
קבורה
מוקפת רעל ארגמן

אתה מחייך