בכוכב אחד קטן במערכת השמש גרו אנשים בלי שיניים. מלבד העובדה
שהאנשים שגרו שם לא יכלו לנשוך, כל מה שהם אכלו היה נראה כמו
גרבר בטעם תפוח. הדבר הכי קשיח שהאנשים בלי השיניים היו אוכלים
היה פירה. אבל בגלל שהביקוש לתפו"א היה כ"כ נמוך, האנשים בלי
השיניים היו אוכלים פירה רק איזה פעם בכמה חודשים.  

בכוכב אחד קטן במערכת השמש גר אליהו. אליהו היה מזלג שעשוי
מכסף טהור. כזה שלא נהיה אף פעם חלוד. כל יום שלישי הוא היה
מגיע ללשכה כדי לחתום, למרות שפעם בכמה חודשים, הוא היה מקבל
הפנייה לעבודה בתור מועך תפו"א. מצידו זה לא היה כ"כ נורא כי
לא היה שם אף-פעם תור. מלבד אליהו שהיה מזלג שעשוי מכסף טהור,
כולם היו כפות.

בכוכב אחד אחר במערכת השמש גר שלומיק. כל שבת אחרי הבית-כנסת
והארוחה אצל דודה ז'ניה, הוא היה נכנס לאוטו האדום מועמס בקילו
וחצי של גרעינים שחורים ועולה לבלומפילד.  
שלומיק היה האסטרונאוט הישראלי הראשון שבאמת טס לאן שהוא. לפני
כל טיסה לחלל הוא היה לובש את הצעיף הישן של הפועל ת"א, רק
בשביל המזל. פעם אחת כשטיסה שלו נחתה בשבת בבוקר הוא לא הספיק
לקנות קילו וחצי גרעינים שחורים והפועל הפסידה. זה במקרה היה
גם דרבי. מאז אין מצב ששלומיק רואה משחק בלי לפצח את הקילו
וחצי. גם אם הוא יוצא מפוצץ מהממולאים של דודה ז'ניה.

באחת הטיסות של שלומיק הוא טס לחקור איזה כוכב קטן שנמצא קצת
אחרי מאדים שפונים ימינה.
איך שהחללית לקחה את הפנייה, המדחף של הרדיאטור (או משהו כזה)
הלך והחללית התרסקה.

כששלומיק התעורר הוא מצא את עצמו קשור בידיים עם הצעיף הישן של
הפועל, מוקף באנשים בלי שיניים.
בסיומו של מו"מ מתיש שלומיק שוחרר לתקן את הריסות החללית
ולהמריא חזרה, לא לפני שאולץ לפתוח את פיו לרווחה ולהפקיד את
שיניו לרווחתם של תושבי הכוכב.

היום, בכוכב אחד קטן במערכת השמש, קצת אחרי מאדים שפונים
ימינה, יש אנשים עם שיניים תותבות ואליהו אחד שלא מפסיק
לעבוד.

ושלומיק......

שלומיק יושב בבלומפילד, רואה את הפועל מפסידה ולא יכול לכסוס
ציפורניים, שלא לדבר על לפצח גרעינים.