כבר הרבה זמן אני עובדת כאן ועדיין לא ראיתי מישהו כמוהו. איך
נותנים לו ללכת חופשי ככה בלי לצלם אותו? איפה כל המעריצות?
הי, זה נראה כאילו שהוא עומד להכנס לכאן. לא, אין סיכוי. מה,
אין לו...
"שלום אדוני, במה אני יכולה לעזור לך?". כמה שאני שונאת את
המשפט הזה. הוא אפילו יותר מעצבן אותי לאחר שאני משתמשת בו.
אבל מה לעשות, זה העבודה. אבל אני גם אוהבת את הבשמים והריחות.
אני אוהבת את ההרגשה הערטיאלית שהם שם, כה עדינים, ועם זאת
מורגשים. וכאן הם מקיפים אותי כל הזמן. אז סובלים קצת, אבל
נהנים הרבה יותר.
"אני צריך בושם לנשים" הוא אומר. איזה חמוד. אני מקווה שזה
בשביל אימא שלו או בשביל קרובת משפחה שלו... אולי יש לי סיכוי.
כן בטח. כאלה הם תמיד תפוסים או שפשוט הם...
"אל תדאגי זה לא בשבילי" ומחייך. אני מחייכת חזרה. נכון שרזיתי
די הרבה בזמן האחרון, אבל האם אני עד כדי כך שקופה?
אנ ניגשת למחלקת הנשים. מה כדאי להמליץ? אני שואפת את הבושם
החדש של CK. הניחוח מזכיר ורדים ויסמין, ואני מרחפת לאיטי דרך
נוף פסטורלי ומדהים. אני עולה למעלה, ואז דרך העננים אני יכולה
להשקיף אל הים ומעבר לו. אני חושבת שהוא מספיק טוב. אני חוזרת
אליו.
לעולם אני מתיזה על ידו של הלקוח. אבל היום אני מתיזה על שלי
ומגישה לו. מגעו קר ומושך.
"וכמה זה עולה?" הוא שואל. אמרתי לו. הוא מנפנף את ידו בזילזול
"תביאי משהו אחר".
"חבל, זה כדאי" אני פולטת, וחוזרת למחלקה.
כדאי? מה אני ג. יפית? ננסה דברים אחרים.
בושם ורטיגו הוא קצת אפל יחסית לנשים, אבל הוא בעל נוכחות
חזקה. אני שואפת מהבושם ונזכרת כמה חזק הוא. לא מזמן שמעתי
מישהו אומר שבשמים זה עניין שטחי ומטומטם, שהרי בסופו של דבר
רק מי ששם את הבושם מרגיש בניחוח שלו עצמו ולא של אחרים, וכך
כל הרעיון של הפיתוי דרך הריח לא מתממש, שכן שני המפתים
מסוגלים להריח רק את הריחות שלהם עצמם... אידיוט. מה הוא
מבין.
אני חוזרת אליו עם הבושם, ושוב מתיזה על עצמי. הוא מושיט את
אפו החמוד ונחיריו מתרחבים. איזה עדין הוא! האם הבחנתי בסלידה
קלה על פניו?
"וכמה זה?" הוא שואל. אמרתי לו. עכשיו אני בטוחה שזו הבעת
סלידה. טוב נו, גם אני לא כל כך אוהבת את הבושם הזה.
אני חוזרת. מה יתאים לו? אולי הוא צריך משהו פשוט בשביל אחותו
הקטנה, ואולי בגלל זה הוא לא רוצה לבזבז הרבה על בושם. נשמע
הגיוני. אני אתן לו את LITTLE FLOWER. בושם קטן, חמוד, ובעיקר
זול.
שילוב מנצח.
ושוב אני איתו. אני מתיזה על עצמי יותר ממקודם, ומתכופפת אליו.
הוא מריח, ומיד שואל. התשובה מוצאת חן בעיניו. ידעתי שהוא ילך
על השיקולים הנכונים! אני ניגשת לקופה, הוא מוציא את הכסף ואז
אני שמה לב לכרטיס הקולנוע בארנק שלו: אסקימו לימון - החגיגה
נמשכת. ואז שמעתי אותו באמת:
"וואלה בובה, יש עלייך צורה. בא לך לקפוץ אליי לאיזה שעה? באתי
עם מישהי לסרט אבל נראה לי שראיתי אותו כבר. אז יצאתי בהפסקה
ואמרתי שאני אקנה לה איזה משהו טוב בשבילה, שיטפח אותה. נראה
לי שאפשר לעשות איתך שמח. אז מה את אומרת, כוסית?"
לפחות הוא נראה טוב, חשבתי לעצמי, כשביקשתי מרותי להחליף אותי.