קטן הוא העולם,
אפילו יותר ממני
תמיד הצהרתי שאני האלוהים
ובכל זאת העולם סוגר עליי.
הרגבים מתהפכים
מגלים שכבות חדשות.
אני רוצה לחקור כל שכבה,
אני לא מספיק
הכול מתרחש מהר מדיי
האדמה מכסה עליי, בולעת את גופי
אני צולל במחשיכה,
נחנק מריח
הטחב.
יצורים זעירים מתהלכים סביבי
רק עכשיו אני מגלה שיש אחרים
בעולם הזה,
אבל הם עמוק באדמה ואני
הוכרחתי לרדת
אליהם.
מצטרף לריקוד המעגלי שלהם
הוא מאיים עליי, אני לא בורח
אני רוקד, ובפעם הראשונה בחיי
אני שמח, השמחה לא נמשכת
היא נקטעת כשאני נאלץ
לעבור עוד שכבה
שם הם כבר לא נמצאים,
שם רק אני
לבד,
לכוד בתוך מערבולת חול
לא יכול לנשום
מאמץ את ראותי
חלקיקי חול נכנסים לגופי
אוטמים אותו מבפנים
ולראשונה אני מרגיש
ויודע, שאני כבר לא אלוהים
סתם בן -אדם
מעפר אני בא ולעפר אני שב