עייפתי.
המילים הגדולות שחילקת אינן נפתרות
בעת ליל,
אני חובקת כרית בחדרך שהוא חדרי
בוחרת להמעיט
בציפיות,
בחלומות שלעולם לא אוכל לחלוק,
בטח לא בשארית שנותרה.

השמש צהבהבה אני יורדת אליה
שם אתה נמצא
בין אי יכולת לאי סיבולת
משרטטת אותך בהיר,
מחזיק אותי על ידייך או שר לי שיר
אילוזיה קיבוצית, ויקיצה.

עייפתי
בבשר, ברוח
נהדפת מתוך רחמים מלוטשים של אנשים.
בהטעייה אחת אני עוטה
תירוצים לא להיות שייכת
ואיך לא לחשוב עליך
מורד אל תהום, מתוחזק באבנים רצוצות,
אובד לי בין הימים.