נסעת לעיר אחרי הרבה זמן
זה מוזר, משונה, וקצת לא מובן
הימים שחלפו הותירו סימן
הדרכים נשארו אך העצים נכרתו
מזמן

אז בואי נרוץ ובואי נצחק
הילדות לא תחזור אך אפשר
שוב לדהור ברחוב עם ידיים פרושות לצדדים
הילדות לא תחזור, אנחנו כבר גדולים

(אז) נכון הכל השתנה, את עזבת
ועברת למושב
לפעמים דיברנו סיפרת לך מה קורה
אבל את כבר לא שייכת
עכשיו את גברת
והעיר לא שלך
את הלכת.

אז בואי נרוץ ובואי נצחק
הילדות לא תחזור אך אפשר
שוב לדהור ברחוב עם ידיים פרושות לצדדים
הילדות לא תחזור, אנחנו כבר גדולים

החורף חזר וכאן אין שלג
אף פעם לא היה, את זוכרת?
כשאת עשית עיניים לבנים אני טיפסתי על עצים
ועכשיו רק מדברים
מדברים על זמנים רחוקים
לפעמים את חוזרת לבקר
ואל מול עינייך רואה מראה אחר

אז בואי נרוץ ובואי נצחק
הילדות לא תחזור אך אפשר
שוב לדהור ברחוב עם ידיים פרושות לצדדים
הילדות לא תחזור, והזיכרונות נשארים בכל זאת איכשהו קרובים.