|
עורי נושר ממני
כווילון שנתפר ברשלנות.
קרני השמש חודרות אל חלוני
ומסמאות את עיניי.
איני רואה את מכונת התפירה.
אני נוטלת מחט
ונדקרת
הדם מכתים את החוט וצבעו לא מתאים.
אני משתגעת. |
|
|
ניוטון,
נו...בחיאת!
תן את החוק
השני, בתמורה
אני אביא לך את
הראשון
והשלישי!
נו,
פליייייז!!!!!
זאת שאהבה את
התל-אביבי
מתכוננת למבחן
בפיסיקה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.