המנורה החלה להבהב, אור צהוב שמכה בפנייך, אור פלורסנט מכוער,
אור שגורם לך לרצות להקיא את מה שלא אכלת לארוחת צהריים.
בחדר הקטן והמזוהם שלי, מוקף בקיא ובקבוקים ריקים, ניירות כסף
מפוזרים, קופסאת סיגריות, גפרורים-וזהו.
החדר שלי קטן מאוד וכמעט שאין בו כלום, בעצם אין בו כלום, חוץ
ממני.
האור המשיך להבהב, צהוב ומבחיל-התחלתי לבכות.
היא נכנסה, הורידה את הבגדים ונרדמה-על הרצפה-כאילו אין מחר.
קמתי באמצע הלילה , ראיתי את עצמי מקיא מעל האסלה המזוהמת,
שטפתי את הפנים וחזרתי לישון, היא עדיין היתה שם, בוהה בי מקיא
את נשמתי , וחייכה.
באותו רגע רציתי, רציתי כל כך להרביץ  לה, מסתכלת עלי סובל
-והיא מחייכת.
הייתי מרביץ לה, הייתי רוצח אותה - אבל הייתי חלש מידי, החלטתי
לדחות את זה לבוקר.
התעוררתי. השעון המפורק ליד המיטה שלי הראה לי שכבר שתיים
בצהריים - שוב לא הגעתי לעבודה, הסתכלתי על הטלפון במבט עייף
וויתרתי על להתקשר לבוס.
המזכירה האלקטרונית ציפצפה בהיסטריה-"תשתקי"-צעקתי אליה, היא
לא נענתה.
היו לי המון הודעות-מקובל, חשבתי לעצמי בחיוך שנמוג מהר ברגע
ששמעתי אותן. שתי הודעות מהבוס -אני מפוטר- כנראה שהטלפון
שתכננתי להרים אליו לא יעשה לעולם, "בנזונה"-סיננתי למול
המכשיר השנוא.
היא -גם השאירה הודעה, ורק באותו רגע שמתי לב שהיא עזבה , היא
אמרה שהיא נוסעת-לתמיד-היא מנתקת איתי קשר ושאני דפוק בראש.
אני באמת דפוק בראש -לפחות לא אצטרך לרצוח אותה.
ההודעה השלישית היתה אמא, אמרה שהיא לא שולחת לי יותר כסף.
הטחתי את המכשיר בקיר בחוזקה, צליל שבירה נשמע, לקחתי את
הבקבוק האחרון שנשאר לי בבית,"חצי בקבוק וזהו" מילמלתי לעצמי.
שתיתי אותו ועברתי על הדברים שהשאירה מאחור-ג'ינס קרוע , היינו
מעשנים והיא היתה יושבת מולי בג'ינס הזה שלה ומפריחה טבעות
לחלל, עם חיוך של אושר ומבט של: שיזדיין-העולם, אהבתי אותה
נורא באותם רגעים.
הבקבוק התרוקן לאיטו ועכשיו נשארו כמה כוסיות-"וזהו"- חשבתי
לעצמי.
הריח שלה הסתובב בבית, משכר ונורא, ריח של סיגריות עם בושם
זול.
ניפצתי את הבקבוק על הקיר, נתקע לי שבר ברגל -זה כאב כל כך-אבל
זה הזכיר לי שאני חי, כאב חד שמזכיר לי שאני כאן, כאב נורא
שמזכיר לי-שהיא לא.
סגרתי את כל החלונות ותקעתי חתיכות בד בחרכים - "שום אור לא
יכנס לכאן"-חשבתי בסיפוק מה.
טיאטתי את החדר במרץ, הוא היה מצוחצח-עד כמה שהוא יכל להיות,
פתחתי את ברזי הגז-הדבר היחידי השלם בחדר, ונשכבתי בשקט על
המיטה מחכה.
המזכירה ציפצפה מספר פעמים - לא נשאר אף אחד שיענה.