|
צובעת את הכאב בגוונים של ורוד,
כשרציתי לוותר אתה ביקשת עוד.
ונתת לי לצאת פתח הדלת מבלי לחשוב,
למה לא עצרת לחשוב?!
נאבקת בעצמי כמו רוח סערה,
לפעמים כשאני אתך אני כל כך קלה.
וחושבת על דעותיי שהחבאתי היטב,
לא רוצה להחביא אותן יותר.
שמש שוטפת פנים נקיות,
אין איפור שיכסה.
ואני ישנה לידך ועיני פקוחות,
ולבי מחכה ומחכה.
אם תשאל אני אענה,
ואם לא תאמר אני אשתוק.
ואוזרת אומץ לדבר,
סוף סוף...
אז תקרא בין השורות,
לפעמים אני צריכה להתאמץ.
לספר לך כל מה שאני חושבת,
באמת.
25.2.2007 |
|
|
היום ראיתי את
בן ארצי מסתובב
בעזריאלי.
צעקתי לו "בן!
בן!"
ופתאום ניצב
מולי איזה תימני
עם זקן ארוך
ומגבת על הראש,
ועושה לי, "אנא
בן, בן לאדן,
שו?" יעני, מה
רצית?
אמרתי לו: דהה,
אולי לא
התכוונתי אליך,
אלא לבן ארצי,
מי אתה בכלל?
עכשיו זוז לי
מהדרך, אולי אני
עוד אספיק לתפוס
אותו ולבקש
חתימה.
בלונדה בהלם
משחזרת כיצד
ירדו 25 מיליון
דולר לטמיון. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.