אותך הכרתי ללא תוכנית ברורה מצידי
פשוט נפלתי למים קרים לגמרי לבדי.
לא ידעתי מה לעשות, אז פשוט התחלתי לשחות.
לא הייתי לוחם מספיק מנוסה, לא ניכנע ועדיין מנסה.
וכשכבר אפסתי כוחות ונכנעתי להתרחשויות,
נסחפתי על זרמים זרים שהובילו אותי לחוף מבטחים.
ושם הכרתי אותך שנית, משה אותי מהשונית.

הרחתי ריחות שרק נולדים טריים מקבלים מתנה,
ריח גוף של אישה ללא המרחק של ההתחלה.
ריח של חזה חם ואמיתי
נצמדתי אליו כמו גלגל הצלה פרטי.
הריח הזה עדיין נישא איתי,מרפה את שרירי
גורם לי להניח את כלי המלחמה.

כלוחם החוזר לאישתו וחוגג את חייו
כך פוגש אני את עינייך, ממש עכשיו,
ממש עכשיו אני חושב את כל זה
אפילו אנרגיה לנשום אני בקושי מוצא.
מקווה שמרוב אהבה לא אמות
ואם כן אעשה זאת בשיא הרצינות.
מכיוון שאין סיבה אמיתית לנטוש עולם זה.
אלא אם כדי להציל כדור טועה,
הנשלח אל לב אהובתך ממש ברגע זה.
ממש ברגע זה, לקום ולרוץ לרחוב,
לחבק את המוות אליך קרוב.

בטוח שאחרי שתמות, לא תרגיש אותם רגשות של גאות.
לא את עיניה כמקלט לצרות ולא את גופה החם בלילות.
לא תרגיש כלום אפילו לא יגון ונהי,
שכעת עכשיו מות אהובתך אינו אפשרי.
הצלת אותה, אתה גיבור הקבור עמוק בחול
ורק זיכרונות ממך פזורים בים הכחול,

אבל שניה לפני שהכדור קרע את עורקי לבבך
ידעת שזה בסדר כי היא אישתך.
אישתך מעבר לחוקי מוסד אמונה וממשל
אישתך אשר ליבך אהב בחשאי.