New Stage - Go To Main Page


אנחנו שוכבים במיטת יחיד הקטנה שלך
סתם כי אנחנו מתעצלים לחבר עוד מיטה
אבל אני רוצה להאמין שזה בגלל שאתה כל כך
אוהב לחבק אותי.

הימים עוברים, רצים, טסים,
והחורף חולף עלינו מבלי לשים לב.
כל כך קפוא שם בחוץ,
וכל כך חם לי בפנים.

אני רחוקה מהבית.
צמודה אלייך.
והכי הכי מרוחקת ממך.

בחיים לא ביליתי כל כך הרבה לילות
עם מישהו שבכלל לא מכיר אותי.
ואני חוזרת ואומרת
שככה עדיף.

אומרים, שיהיה לי עצוב כשזה יגמר
שכמה שהכנתי את עצמי
זה לא באמת משנה.
אבל אני רוצה להתבגר.
להתגבר על כל הזכרונות שלא באמת נחוצים לי
אני מוכנה לשכוח ממך.

כבר העלמתי כמעט הכל,
את הפעם הראשונה שנישקת אותי,
ושהיית הולך איתי באמצע הלילה לקנות גלידה.
שהכרת את כל המילים של פורטיסהד,
ושהייתי נותנת לך לאכול לי מהצלחת.
שעשית איתי אהבה על הספה,
ושאתה הראשון שבאמת החזיק לי את היד.

ועכשיו, אני תוהה,
אם זה באמת נגמר כשרחוקים.
ואולי אני נותנת לעצמי לפספס
משהו באמת טוב.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 26/2/07 23:04
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
הילדה שאהבה את החורף

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה