|
לכשהגעתי לחוף מבטחיי
ואורות בוהקים קיבלו פניי
מלאכי שירה היו הולכים
טובעים בחולות הזהובים
מנצנצים כשברי זכוכית.
לצד אמירים רחבי כתפיים
ברושים ארוכי הצוואר
ויופי מאושר.
שם כאבתי את פצעי.
כמו מלח הים נטמא בתוכם.
יופי המקום סנוור את עיניי
שריקת הרוח לעגה לאוזניי
מצתמררת הייתי בחוף מבטחיי. |
|
|
פוסטמודרניזם?
פשוט מושג
טרנסצנדנטלי.
אני אומרת
להפסיק את
שיגולי הבינה
הקוהרנטיים
כאן.
יאללה, אני
מאחרת לויפאסאנה
של שיווה.
במחה דשה,
זבנית בפיצוציה
של שלי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.