|
לכשהגעתי לחוף מבטחיי
ואורות בוהקים קיבלו פניי
מלאכי שירה היו הולכים
טובעים בחולות הזהובים
מנצנצים כשברי זכוכית.
לצד אמירים רחבי כתפיים
ברושים ארוכי הצוואר
ויופי מאושר.
שם כאבתי את פצעי.
כמו מלח הים נטמא בתוכם.
יופי המקום סנוור את עיניי
שריקת הרוח לעגה לאוזניי
מצתמררת הייתי בחוף מבטחיי. |
|
|
-טוב, זמננו
קצר...
-רגע, אפשר
למסור ד"ש לחברה
שלי נועה אסולין
מאשדוד?
-באמת שלא.
זמננו קצר.
-אה, טוב. אז
ביי.
(נוי-נוי
מאוכזבת שלא
נתנו לה למסור
ד"ש ברדיו, אבל
חוקים זה חוקים,
יו נואו) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.