כשאתה צעיר, הן ברוחך והן בחיצוניותך, אתה עייף.
כן, עייף. אתה יושב שעות לריק, ישן במשך היום, מבזבז את זמנך
לריק, ובכל זאת, מבלי שהנדת עפעף או שהתאמצת לשם דבר, אתה
עייף.
גם כשאתה מזדקן אתה עייף. פתאום אתה זקוק לשינה בצהרי היום,
אפילו אם הוא יום קיץ חם בו אתה מעדיף לשבת על הגזוזטרא בדירתך
וללגום ממיץ תפוזים קר, הישר מהפרדס הסמוך לבית אחיך הגר
בפרברי העיר.
מעולם לא הדפסת במחשב, אך אומרים לך הסובבים אותך, כי מעייף את
העיניים הדבר. מרדים, יש אומרים.
ואתה בשלך, מודה לאחראי לכך על כך שיש דבר החוסך ממך עייפות
יתרה.