- "אז, רגע, מישהו מוכן להסביר לי מה זה?!"
- "זה. נמלה מעוכה, אדוני?"
- "כן, הבנתי את זה, אידיוט! אבל מה היא עושה על השולחן
שלי??! תנקה אותה מייד!!"

ספיקלי הציץ לרגע בעיניים של הבוס שלו, על מנת לראות אם הוא
רציני, או שמא אם הוא סתם צוחק עליו בדרכו האכזרית, כפי שהוא
עושה לעיתים. אך לא לקח לו יותר משתי שניות לראות שמשהו כנראה
הכעיס את ריקי ואם לא יעשה כמבוקשו, זה עלול להיות אף מסוכן.
היצור הכחול עצם עיניו, פניו נתעוותו בגועל, ואז הוא רכן מעל
שולחנו של ריקי, ליקק את הנמלה ובלע אותה. ריקי צחק את הצחוק
הרגיל שלו, צחוק מזלזל שכזה - וסילק את ספיקלי מחדרו שבספינה.

(מחשבות - ספיקלי)
'ידעתי שזה יקרה, זה תמיד קורה כשהוא חוזר מניסיון להביא אוכל
מהיבשה, והוא לא מצליח. אני כל כך שונא את איך שהוא פונה אלי
בכלליות, כאילו שאיני היחיד אתו בספינה - כשזה באמת המצב!
מצווה עליי כל הזמן לעשות דברים מטופשים ואם איני מבצע, הוא
כועס - ועוד איך שהוא כועס... זועם עליי, כאילו שהרגתי איזה
חיית-מחמד שלו או משהו שכזה. אבל הדבר שהכי מעצבן אותי, זה
שהוא מכריח אותי לעשות דברים שמגעילים אותי, כמו לאכול את
הזבל, וללקק את הלכלוך מכל מיני מקומות. זה אומנם לא פוגע
במערכת העיכול החזקה שיש לי, אבל זה בהחלט משפיל. אולי אני רק
זוייד מהחלל בשבילו, אבל גם לי יש רגשות. . .'

(מחשבות - ריקי)
'אולי ירדתי עליו קצת קשה? . . .
לא, הוא לבטח היה מתלונן בפניי אם כך. חוץ מזה, זו הדרך
היחידה שלי להוציא תסכולים, והוא יודע את זה, אם איני טועה. אז
הכרחתי את החייזר המגודל הזה ללקק נמלה, אז מה?  אהה, לו הוא
רק היה יודע שאני עדיין חושב עליו כאל חייזר ולא כזוייד, הוא
היה מתעצבן. זה נושא רגיש אצלו, רק שהוא לא מבין שלהגדיר את
עצמו כזוייד זה מטופש - זה הרי השם הניתן לכל הרובוטים שבאו
מבחוץ וקיבלו תכונות של יצורים חיים. למיטב ידיעתי הוא לא כזה
בכלל, אלא סתם הכלאה בין מיני חייזרים ששם, בחוץ. לא שאני מכיר
את הזנים הרבים של המוטציות האלה. אוי!! איך נתתי לעצמי ככה
לשקוע בהרהורים חסרי משמעות כאשר זרקתי קודם רשת לים? אלך
לבדוק מה קורה עם הדגים. . .'

- "ספיקלי!!! בוא הנה ברגע זה!!! בדוק את הרשת שלנו, אני
רעב!"

(מחשבות - ספיקלי: 'הוי, עוד פעם הציוויים האלו שלו ? מעניין
מה הוא יעשה אם אני לא אקשיב לו יום אחד?...')
וברגע זה, חוט המחשבה של ספיקלי נקטע כי ריקי צעק עליו שוב
והוא מיהר לבצע את מבוקשו, בלי לחשוב הרבה.
הוא הניף בעזרת כל כוחו את הרשת הכבדה על הספינה והחל מחפש
חיות-ים ראויות למאכל אדם, בשביל ריקי. מצא דג צהוב, חדש, שעוד
לא ראה מימיו והחליט להעבירו לריקי, כיוון שנראה לו טוב למאכל.
אחרי שהוא בישל והגיש לבוס שלו את הארוחה, הוא ירד לחדרו שלו,
לשעה היומית שבה הוא מאזין למוזיקה - שעת המנוחה היחידה שלו
במשך היום. כעבור כמה דקות, הוא שמע קולות מוזרים הבאים מלמעלה
בספינה, היכן שריקי נמצא. הקולות רק נעשו יותר ויותר חריפים
וספיקלי המודאג רץ בזריזות במדרגות כדי לבדוק את העניין, רק
כדי למצוא את הבוס שלו מחרחר ונחנק ומנסה להקיא את אשר הרגע
אכל. בשארית כוחותיו, ריקי לחש לו במאמץ רב, "תציל אותי...",
ואז התמוטט על רצפת הספינה . . .
ספיקלי, כצפוי ממנו, הבין מייד שהדג כנראה לא התאים לבני אדם
והשתמש בכל מה שידע ויכל, הכל כדי להציל את ריקי. החזיק אותו
בזרועותיו, ניער אותו, טילטל אותו, שאב את קיבתו עם פיו שלו -
וחיכה לסימן התעוררות מריקי. לא היה לו ספק שריקי יחלים
לחלוטין תוך מספר שעות, אך הוא עדיין חיכה לצדו, בציפייה,
נאמנות וסבלנות. כאשר ריקי לבסוף התחיל להתעורר, כעבור ארבע
שעות, ליבו של ספיקלי נתמלא אושר ואף לרגע, הוא הצליח לשכוח את
ההתנהגות המזלזלת והאכזרית לפעמים, של הבוס שלו כלפיו.
אחרי חצי שעה ריקי התאושש מעט, וביקש מים.

לאחר 6 שעות, ריקי חזר להיות לגמרי עצמו - והדבר הראשון שעלה
בדעתו לעשות זה, כמובן, לצרוח על ספיקלי.

- "אתה משוגע?! כמעט מתתי בגללך!!! לא אכפת לך מכלום, הא??
יצור מבחיל שכמותך!! מטומטם!!! יש לך מזל, אחרי שאימצתי אותך
בחלל ודאגתי לך מאז שהיית כל כך קטן!!!!! טיפחתי אותך! וזאת
התודה שאני מקבל???!.?!. .אינך יודע להעריך דבר. "
מהתגובה הזאת, ספיקלי היה בהלם. הוא כרגע הציל את חייו של ריקי
ודאג לו בכל מאודו, והוא אף פעם לא ראה אותו כל כך זועם ונרגז.
ליבו התחיל פועם במהירות כפולה מקודם, והוא הרגיש כל כך הרבה
זעם כלפי האיש שקם ועמד מולו, עד שהרגיש כאילו שהוא עומד
להתפוצץ.

- "אני משוגע? ? ! אני, שמאז שאני זוכר את עצמי - אני עובד
עבורך ומנקה אחריך; אני, שאכפת לי כל כך שישבתי לידך עד שקמת
חזרה לתחייה, עשר שעות רצופות!!! ? אני אולי מבחיל מבחוץ אבל
אתה, אתה מבחיל מבפנים!! לא טיפחת אותי, כלל וכלל לא, ואינך
ראוי לשום תודה מבחינתי - רק נשארתי אתך עד היום הזה בגלל
שלקחת אותי אליך אז, כשהייתי צעיר וחסר אונים!! אבל למה בכלל
לקחת אותי תחת חסותך? ! לא כדי לטפח אותי, אלא כדי להפוך אותי
לעבד שלך!!!
     לא עוד, לא אסבול עוד, ואני עוזב אותך עכשיו!! אינך ראוי
להיות עם מישהו כמוני במחיצתך! כנראה שדינך נחרץ, והוא להישאר
לבד!"

כעת, תורו היה של ריקי להיות בהלם. אבל לא לקח לו הרבה זמן
אחרי שספיקלי קפץ לים מהספינה, להבין משהו. להבין דבר עצום
ונפלא - שאף הצליח לומר כשהלה עוד נראה שוחה באופק, לעבר היבשה
הקרובה.

"אל תלך, ספיקלי, תחזור!    א נ י   א ו ה ב   א ו ת ך ! ! !"

אבל ספיקלי כבר היה רחוק, בין הגלים, ולא שמע את ריקי צועק לו
מרחוק את הסיבה מדוע הוא היה מעביד ומשפיל אותו במשך שנים,
הסיבה הפשוטה שיש אנשים שלא יודעים לבטא את שבאמת
בליבם. . .