|
בבוקר
הערב נראה רחוק
כמעט כמו יעד
שנע על
כנפי דמיון.
בצהריים
נפער קמט של
דאגה בין העיניים
המביטות אל
קנקני בירה מתרוקנים
שאדיהם
טורחים לכסותו.
עכשיו
אני יורד עם
היום
מצוי בפרטי הערב
מסב מבטי
מן השעון שתלוי על
קיר.
אולי
אני שולח מבט חיוור אל
הלילה
כמו חוזה
ברגליו המגושמות
בתקווה
שאלו תכבדנה על
מהלכו.
ודווקא הן
קלות תנועה
נעות בנחישות
לעברי. |
|
|
התסכול הוא כמו
חבר טוב, תמיד
הוא שם כשצריך
אותו... לפעמים
גם כמו חבר זבל
חרא דרק...כי גם
אז הוא תמיד שם,
בעצם התסכול הוא
ישות עצמאית על
גבול האוטרקיה
(אם לא מעבר
לזה)
ם. ףץךן, מסתכל
ומתסכל מילה
ופרשנותה (טוב
אז לא). |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.