בין ההרים המדהימים ששמעם הולך למרחוק
בין בתי העץ הפשוטים עם הגגות האדומים הנפלאים
בין הנחלים השועטים אל דרכם מבלי משים
בין המישורים המוריקים (אמנם לא כל השנה אך בעונות מסוימות)
צמחה לה גבעה תמימה למראה, מעט שטוחה, עץ דקל במרכזה
קראנו לה בילדותינו - "גבעת ההזיה"
כי מי שעליה טיפס ועלה
ונישען על העץ הגבוה במרכזה
חווה חוויה שאיש לא שמע, איש לא ראה
- נדמה כי נשאב הוא פנימה אל תוך מעבה האדמה
מפלס את דרכו היישר אל זרועותיו של אב-המדמנה
אב-המדמנה חי לו בעולם משלו
עולם הזיות שבנה לעצמו
אותו הוא מטפח ומדשן בשקיקה
והכל הכל - מתחת לאותה גבעה כה פשוטה.
עולם בו ה"בוס" (למעלה בשמיים) דפק את חייו
עולם בו בחורות נופלות לרגליו
עולם בו אנשי המאפיה הרוסית, מחפשים רק אותו
עולם בו אם לאחר ניתנה מתנה, ואיתה הוא פוסע ומטייל
דואג הוא למשוך אותו אליו, אל אותו הדקל שכוח-אל
ומכיוון שקר בעולמו ואיננו רוצה להיות שם לבד
הוא שואב לעולמו, אותם, אחד - אחד.

אמא תמיד אמרה לנו להתרחק מאותה גבעה
"רק צרות היא אתה מביאה"
אך אני הטיפש, הלכתי כסומא
ונמשכתי אליה, כמו אל אש האהבה