בליל הירח,
הוא יצחק אותה
על מיטתו הגדולה,
ואושר ינסוח על פניה.

השלג הפנימי יצור
אצלו רוגע של דקה
ואצלה שלווה ארוכה.
אצבע אחת תעבור
על גופה הדק.

וכאשר תצלול אל
הממלכה האבודה,
הוא יכול להתרכז
שוב במחשבותיו.

פני האחרת צפים כעת.
הוא יכול לחוש בידיו
את קימורי גופה העגול.
והנפש, אשר שנשבע
שלה יהיה שבוי לעד,
לא מרפה מהרגשתו.
שלהבות אש חורכות
את ליבו.

גופו כאן, עם זו שחגה
בחורף יום אחד בלבד.
אך נפשו רוקדת עם
זו אשר שואלת ומדמה.

והוא בין שתיהן -
שבוי ברשתה של אחת
ורוצה להיכלא ברשתה
של השנייה.

שתי הרשתות פרוסות
לפניו, ויכול הוא לקפץ
בין שתיהן באין מפריע.
אך הוא, למרות הכאב
הרב הכרוך באוויר,
מעדיף את המצב הקיים.