"תראה! אם עוצרים מספיק זמן את האוויר
השמיים מכחילים!"
גם עכשיו בשקט הזה
אני נזהר שלא לדרוך
בין כל שברי זכוכית אהבתנו,
במקום הלא נכון
מתקפל לתוך עצמי -
חסר בטחון
"בוא ונגנוב לעולם את קול ציוץ ציפורי הבוקר
ננעל בתוך קופסא ונמכור אותה ביוקר"
גם פה במדבר הזה
בין קוצי המילים
את מחפשת מקום מוצל
לנדוד בו,
לחרוט סיפורים,
בדמעות.
"בוא נרוץ בפרדסים יחפים, בכפות רגליים כבדות מבוץ
עם אשכול של מילים. נזרום עירומים עם השירים!"
גם פה בין ארמונות החול
מול הים העדין והשכול
את ממלמלת עוד משפט
הנשטף בדמעות
מצטער,
אהבתי אותך
שלום ולהתראות.
"הכוכבים האלו הם ליהוק גרוע כתפאורה
אני מעדיפה פרחים מפלסטיק"
והחיים שלנו יחד הם אוסף של חלקי פאזל
שעליהם חרוטות תמונות
החולפות מולנו - זוגות זוגות
כמו מונטאז', כמו ואלס כוחני
תראי - זאת לא את. זה גם לא אני.
"ואנחנו נפרדים"